בהמשך לסדרת השיחות עם אנשי הימין הפוליטי בניסיון להתחקות אחר האלטרנטיבה המדינית לחזון שתי המדינות לשני עמים שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם יו"ר סיעת הבית היהודי חבר הכנסת זבולון אורלב שגם הוא, כך מסתבר, רואה בחזון 'ירדן היא פלשתין' את החלופה ההכרחית לחזון השמאל.
"הבסיס הראשון הוא הגישה הערכית של זכותנו על ארץ ישראל מכל ההיבטים, הרוחנית וההלכתית, אבל בעולמנו יש לראות את המציאות ולבחון איך אנחנו משיגים את המירב ולא בשיטה של הכול או לא כלום. אי אפשר לגרש את הפלשתינים. הם עובדה קיימת, ולכן אנחנו שואלים איך ניתן להסתדר עם נוכחותם של הפלשתינים. כיוון שכך החזון שאני רואה קובע שאי אפשר לקיים מדינה פלשתינית ביהודה ושומרון. אין בשטח הזה שטח מחיה. מדינה צריכה נמל, מוצא, קשר עם החוץ, חקלאות ותעשייה. לכן בטבע הדברים מדינה כזו תתפשט לכיוון ישראל. זאת לבד מהעובדה שהפלשתינים הם מסגרת לא יציבה. אי אפשר לדעת אם החמאס ואיראן ישלטו בה. זה מסוכן מאוד למדינת ישראל", הוא קובע ומגיע למסקנה לפיה "הפתרון היחיד הוא שמדינת ירדן תהיה המדינה הפלשתינית ולה תהיינה שלוחות בישראל בדמותם של שטחי A שתושבי השטחים הללו ימצו את זכויותיהם האזרחיות כמו הצבעה, דגל, מטבע וכו' כחלק מפדרציה עם ירדן, בעוד השליטה הביטחונית תישאר בידי ישראל. כך נבטיח את מירב זכותנו ביו"ש ובמקביל את ביטחוננו כאשר נבטיח שלא תוקם לצידנו מדינת טרור".
ומה באשר לפרטנר? האם קיים בירדן פרטנר שיהיה מוכן לשקול מהלך שכזה? אורלב לא מטרד מהיעדר הפרטנר הברור והמיידי למהלך. "גם לאוסלו אין פרטנר", הוא אומר ומזכיר כי "אולמרט, לבני וקודמיהם ניסו למכור את כל השטח כולל חלוקת ירושלים וזה לא הוביל לשום הסכם לכן שאלת הפרטנר לא רלוונטית. איתנו או בלעדינו ירדן תהפוך בבוא היום לפלשתין כי הרוב שם הוא כזה. הבעיה הא קודם כל איתנו. השמאל הצליח לשכנע את העם בפיתרון שלו, וממולו שגה הימין כשלא הציג חזון מדיני לפחות כלפי פנים. לא נאמר לעם שמדינה פלשתינית תסכן אותנו. אבל עדיין לא מאוחר", מקווה אורלב למהלכי הסברה פנים-ישראליים בכיוון זה.
בדבריו מביע חבר הכנסת אורלב דאגה מהמצב בו ראש ממשלה שנבחר בשל רוב ימני מובהק מכריז כעבור זמן קצר על חזון השמאל ומוסיף לו הקפאת בנייה ביו"ש. "יש חולשה רבה מאוד בצד הימני של המפה, וזאת בצד הפיצול בציונות הדתית".
אורלב סבור שלו היה הימין, ובפרט הימין הדתי, יודע להתאחד היה ניתן להציג את חזונו המדיני באופן משפיע על המדינה כולה. "לו היינו כוח מאוחד של 14 או 15 מנדטים היינו יכולים להשפיע על הפתרון המדיני. לצערנו רבים הולכים לפתרון של הכול או לא כלום".
על כל זאת מוסיף אורלב וחותם את דבריו בקביעה ש"הגבולות לא נקבעים במלחמות אלא בכיתות. שם מונחלים הערכים שקובעים את הגבולות".