בכל פרשות המשכן נזכרת 'חכמת הלב' של העושים במלאכה. הכוונה לכישורי תכנון, עיצוב וביצוע. כנראה שגם לכישורים אלו דרוש לב, ולא רק מח, אמצעי למידה או גֶנים תורשתיים. נסב מעט ביטוי זה - חכמי לב - למשמעות של חכמת הלב והנפש, הפסיכולוגיה וענפיה.

מתלבטים ונבוכים הם

נגזר כנראה על בני דורנו להיות שקועים בהתלבטויות ובמתחים מכל כיוון, וחשופים לגירויים ולחצים מכל זוית. הדברים אמורים בכל הגילאים ובכל המיגזרים, אך הפעם אפנה את מבטי דוקא לבני ולבנות הנעורים. אין זה סוד שרבים (ורבות, וכן להלן לשון זכר מכוונת גם לנקבה) מהם שרויים במצוקות בתחומי אמונה, אורח חיים, חֶברה, רגשות ועוד. רבים נתונים בדילמות בהקשרים של 'בינו לבינה', של זהות מינית, של הרהורי נטישת מסורת אבות, של מעמד חברתי, של בחירת מקצוע, של מתח בין מימוש עצמי לתרומה לציבור, של מאבק בינ-דורי וכיו"ב. עד מהרה מוצא המתלבט מתלבטים כמוהו, וכמדומה שבנושאים אלו 'אחים לצרה' איננה נחמה אלא אולי להפך...

אינני יודע דבר על המתרחש בחברה החילונית, והאם בכלל יש בה התייחסות ממוסדת לבעיה, פרט ל'יועצת' בית הספר. אינני יודע האם באוניברסיטאות ובמכללות קיים שירות זמין של יעוץ פסיכולוגי לתלמידיהן. ובקצה השני של הסקאלה, בחברה החרדית, כנראה ש'אפקט החממה' משמש פתרון (זמני) לטאטוא בעיות נפשיות וחברתיות מתחת לשטיח. במיגזר זה המסגרת המשפחתית והחינוכית לוחצת ומצליחה במידה רבה 'למרוח' לבטים והרהורי יאוש ונטישה למיניהם. כמו כן, ה'תוצר' החרדי הוא די מודולארי ומעטים צמתי ההכרעה בחיי הצעירים.

התייעצו! אתרו!

בציבור הדתי-לאומי, שדבריי מופנים אליו, יש עדים רבים לתופעות שתוארו לעיל. יודעי דבר מספרים כי גם במוסדות חינוך עיליים, נקלעים לסבך מצוקות נפשיות על רקעים מגוונים. מביני לב ונפש טוענים כי הן באות לידי ביטוי קיצוני בעיקר בצמתי הכרעה, וניתן לזהותם בתשומת לב ונפש; בחירת מוסד חינוכי, עזיבת מסגרת לימודית, שירות צבאי או לאומי, פניה למקצוע והכרעות הנושקות ל'בינו לבינה'. עוד מדווחים בקיאי תורת הנפש כי לעתים התוצאות קיצוניות והרסניות, הרבה מעבר למה שנודע לסובבים או ברבים.

לא כל הרבנים ניחונו ב'חכמת לב' ובכישורי יעוץ-נפש, וגם הדיסטאנץ מן הסתם מפריע. אני פונה בזאת בקריאה משולשת כתובת; אל הנוער 'שחש בליבו' אשא דברי: פנו ליעוץ מקצועי, ולא תמיד לרבנים (ובודאי לא לאנשי תקשורת, וכ"ש אם הם בעצמם 'שנו ופרשו'). לפרנסי הציבור, רבניו ומחנכיו אשטח תחינה: הבו לבני הנעורים יועצים פסיכולוגיים זמינים וממוסדים. להורים, לשכנים ולחברים אציע: פקחו עינים! אַתְרו וכַּוְנו.   

* * *

פסילת דיינים

לפני שבוע, בפרשת משפטים, הטלתי ספק בגיטין שנערכו בשנתיים האחרונות, מפסיקת בג"צ לאסור עליהם לדון בדיני ממונות, אלא רק בנישואין וגירושין, ובעיקר לאחר פסק הרב אלישיב שאכן "גזילה היא בידם". ונשאתי ק"ו בעצמי: אם הרב שרמן מטיל דופי ב'גיורי הרב דרוקמן' בשל פסול אישי בדייני הגיור, אעכ"ו שיש להטיל דופי ב'דייני גזילות'.

בעקבות פניות שונות שקיבלתי התפרסמה מיידית הבהרה באתר מכון 'צומת' (וכן באתרי 'ערוץ 7' ו'כיפה') לאמר: "הבהרה: אינני חושב לרגע שאכן הגיטין פסולין, ואני מתנצל בפני מי שהבין את דבריי כפשוטם. לא באתי אלא לדחות מכל וכל את פסקי הדין המבטלים גיורים למפרע, בתואנות שונות. לבי לבי על אלפי המתגיירים שחוששים, בטעות, שמא אכן גיורם יבוטל".

הדיין הרב אוריאל לביא העיר כדלהלן, ותגובתי בצידו: (א) גם אם הדיינים 'גזלנים' הגט כשר כי העיקר הם עדי המסירה. תגובתי: גם אם דייני הגיור 'אפיקורסים' - העיקר הם דייני הטבילה. (ב) בג"צ שאסר על דיינים לשמש כבוררים לממונות איננו בעל-הבית. המעביד (משרד המשפטים) שותק גם לנוכח המשך דיוני ממונות בבתיה"ד ו'שתיקה כהסכמה'. תגובתי: ראוי היה, בסיטואציה שנוצרה, שהדיינים יפנו בשאלה ישירה למעביד. כזו לא היתה, ומסתמא לא תהיה.

* * *

מעמד הר סיני בתערובת המינים?

לפני שבועיים, בפרשת יתרו, תמהתי באזני הקוראים האם קבלת התורה בהר סיני היתה בתערובת, או בנפרד - גברים ונשים? הבו גודל לרב צדוק אליאב, ר"מ בישיבה הגבוהה 'מצפה יריחו' שהפנה לפרקי דרבי אליעזר (מא) שם נאמר: "רבי פנחס אומר: ערב שבת עמדו ישראל בהר סיני, ערוכים האנשים לבד והנשים לבד". יישר כח!

להפיס את דעתן של פמיניסטיות העלולות ל'היפגע' ממדרש זה אעתיק את המשך המדרש: "אמר לו הקב"ה למשה, לך אמור להם לבנות ישראל אם רוצות הן לקבל את התורה. ולמה? לפי שדרכן של אנשים הולכין אחרי דעתן של נשים".