תופעה מוזרה, ויש אומרים מעט הזויה, מלווה את המערב במאה השנים האחרונות – אינטלקטואלים ברחבי העולם מגלים סימני הבנה עד כדי הערצה למשטרים טוטליטאריים ולארגוני טרור. בימים הקרובים יתקיים במרכז האוניברסיטאי יהודה ושומרון באריאל כנס מיוחד שינסה להתחקות אחר המניעים שמובילים את האינטליגנציה המערבית לזרועות הטרור. יוזמת הכנס, ד"ר הלנה רימון, מרצה בכירה במרכז, מספרת על הכנס והעומד מאחוריו ביומן ערוץ 7.
בראשית דבריה מבהירה ד"ר רימון כי אין מדובר בסוגיה חדשה, אלא בסוגיה המלווה את האנושות המערבית לאורך המאה העשרים. היא מזכירה את ההתעוררות הספרותית שהחלה בסוגיה זו עם ספרו של בנדה 'בגידת האינטלקטואלים', ספר שבעקבותיו באו אחרים והעלו את הנושא לדיון.
לדבריה קיימות דוגמאות רבות לאורך מאה השנים האחרונות. "הדברים ידועים אבל לא נגישים לציבור הרחב", היא אומרת ומזכירה את ההערכות לגבי מספרם המדויק של נרצחי סטאלין, מספר המגיע לדעת חלק מהמומחים לחמישה עשר מיליון נפש ובכל זאת אינטלקטואלים רבים, גם לאחר שנודעו מימדי הזוועה הגיעו לרוסיה וכתבו דברי שבח והלל לסטאלין.
כמו כן היא מזכירה את ההתפעלות האינטלקטואלית מהמשטר בסין על אף הידיעה בדבר ההתעמרות השלטונית בעם הסיני בדרכו להישגים כאלה ואחרים.
ד"ר רימון מספרת על מאמר שיצא לאור באחרונה ועסק באסון התאומים ובו כתב מלומד מערבי שאמנם נהרגו למעלה מאלפיים איש באסון, אך מי הם היו? פקידים שממילא חייהם לא היו חיים... לטעמה באמירה מעין זו ניתנת לגיטימציה לטרור.
עוד היא מוסיפה ואומרת שההערצה והשבח לטרור אינו מסתיים בהערצת השלטונות הטוטליטאריים אלא נמשך לעבר קבוצות הגרילה הטרוריסטיות כדוגמת באיידן מיינהוף ואחרות שזוכות להערצה. זאת לבד מהיחס המעריץ של צמרת האינטליגנציה בארץ לטרור הפלשתיני, יחס לו אנו עדים כחלק משגרת חיינו בארץ. בהקשר זה היא מזכירה את המכתב ששיגרו אינטלקטואלים ישראליים למפלגה הסוציאליסטית בגרמניה לאחר שזו החליטה למשוך ידיה מהתמיכה בפלשתינים לאחר שהבינה לאן הטרור שלהם מוביל. הישראלים בחרו לשגר מכתב נגד משיכת התמיכה הזו...
על מכלול דוגמאות אלו ואחרות רבות נוספות עולה השאלה – למה. מדוע מעדיפה האליטה האינטלקטואלית לתמוך ולהעריץ את קבוצות הטרור לסוגיה השונים?
במהלך הכנס תפרוס ד"ר רימון באריכות את עמדתה בסוגיה זו, ובתמצית היא מעלה שני כיווני מענה – האחד נאמר על ידי ד"ר יואל פישמן ואחרים ולפיו "אנשי רוח וחוקרים הם חסרי דמיון. הם לא יכולים לתאר לעצמם לאן הדברים יכולים להוביל. הם מתקשים להבין שאם יימשך ויתחזק הטרור לא יהיו לחם ותרופות. גם חוקרים של המשטר הנאצי מתקשים לעשות צעד אחד קדימה ולהשליך את מה שהיה אז למציאות שלהם עצמם".
מענה נוסף שגם הוא נאמר בעבר קובע כי מאז המאה ה-18 לוקה החברה המערבית במנגנון של הרס עצמי. זאת עוד מימי ההשכלה אז "החלה הערצה מופרזת לפרא האציל".
"התפיסה הזו מביאה לשלילה של התרבות שלך כאילו היא לא אמיתית, לא שורשית ולא מקורית. יש נטיה בתרבות בספרות ובמחקר לשלול את ערך התרבות שלנו כפי שהיא ולתת הוקרה לאדם הפשוט המחובר לאדמה. פרופ' ברוך קורצווייל קרא לזה שנאה עצמית האופיינית לתרבות היהודית, ולטעמי מדובר בשנאה עצמית האופיינית לכלל התרבות האירופית".