נשיא המדינה שמעון פרס נשא דברים במהלך האזכרה הממלכתית ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל בה נטלו חלק משפחות העולים, שרת הקליטה, ראש עיריית ירושלים ונכבדים נוספים.
את דבריו פתח הנשיא באיזכור דמותה של מלכת שבה והקשר המיוחד שלה למלך שלמה סביב החידות שחדה לו. "גם אם חידותיה המופלאות נפתרו, נראה שחידה אחת מופלאה נותרה חידה. חידת העם היהודי", אמר הנשיא. "230 שנים לאחר ביקורה של המלכה משבא, פקד אסון את עמנו. ועשרת שבטי ישראל, הוגלו מן הארץ כתוצאה ממלחמת אשור. נתיב גלותם נשאר לא מפוענח".
בהמשך הדברים, לאחר תיאור קצר של מכאובי הגלות עבר הנשיא פרס לימי הגאולה "גולי אתיופיה יצאו למסע נועז דרך מדבריות סוּדן בנתיבים מסומנים לעבר ירושלים. תולדות יהודי אתיופיה נרשמו לראשונה בעידן מלכת שבא והמלך שלמה, וחזרו אלינו במבצעי גבורה: מבצע "משה". מבצע "שלמה". החידה אולי לא נפתרה, אך הגאולה הגיעה".
"קיומה של קהילת יהודי אתיופיה במשך אלפי שנים, היא סיפור מופלא ובל יאומן. קהילה יהודית מבודדת. בארץ הררית רחוקה. כשביתא ישראל מנותקת מבית ישראל. לבדם במשך מאה דורות שמרו על גחלת ישראל. הגנו על תורת משה. זכרו את יום הכיפורים. את חג הפסח. לא דיברו עברית, אבל העברית לא נעלמה. כתבי הקודש נשתמרו בשפת הגעז. ומשובצות בהם מילים עבריות מהתנ"ך".
הנשיא פרס נזכר בנאומו בימיו כראש ממשלת האחדות וההחלטה להעלות את יהודי אתיופיה. "כשנודע לנו על הסבל וסכנת החיים שנשקפו לעולים שכבר יצאו לדרך יזמתי את "מבצע משה", שהביא לישראל אלפי עולים, במטוסים ובאוניות. זו הייתה העלייה הדרמטית ביותר בתולדותינו. שהציבה בפני ישראל וממשלתה אתגר".
"לא כולם מודעים לסיוע המופלא ויוצא הדופן שהאמריקאים העניקו לנו במבצע זה", אמר פרס וחשף את סיפורו של הסיוע הזה: "כאשר נודע לנו על סכנת חיים שנשקפת ליהודים הממתינים בשממות סודן, פניתי אל סגן הנשיא האמריקאי, ג'ורג' בוש, האבא, והזמנתי אותו לשדה בוקר. סיפרתי לו את הסיפור המופלא של יהודי אתיופיה, ועל הסכנות הנשקפות לחייהם, כשהם עושים דרכם ברגל, בדרך לא דרך, לעבר ציון, ושודדים וצימאון מאיימים על חייהם. חשתי שבוש התרגש מאוד והוא החליט מיד להיענות לבקשתי והורה לחיל האוויר האמריקאי לשתף פעולה עם אנשי חיל האוויר ואנשי המוסד שלנו במבצע הצלה זה. זו הייתה יציאת מצריים חדשה. והפעם המדבר נסוג לאחור וקראנו לה - "מבצע משה". אחינו ואחיותינו מאתיופיה הגיעו על כנפי מטוסים ישראלים ואמריקאיים כאחד. לא היה כמחזה הזה. מטוסים אמריקאים וטייסים אמריקאיים במבצע עלייה לישראל. הטייסים האמריקאיים עצמם עמדו משתוממים ומופתעים. גם עיניהם כמו עינינו לא נשארו יבשות כאשר העולים החלו לרדת ממטוסיהם. משפחה אחר משפחה, ובתוכן ילדים יפי תואר. בעלי העיניים הגדולות והמקסימות. גם הם הופתעו".
"לראשונה ראו מטוס. לראשונה טסו בחייהם. הילדים נהגו בשקט מופתי ופניהם מביעות כבוד להוריהם. משרגלם דרכה על הארץ הם השתטחו עליה והחלו לשאת תפילה. אינני יודע אם הארץ רעדה. אבל אני בטוח שההיסטוריה רעדה. ואנחנו עמדנו פעורי פה, קרועי עיניים והלומי לב למראה הנס הזה. שוב נס יהודי היסטורי. דבר כזה לא קרה לאף עַם אחר", קובע פרס. "אלה שהמשיכו ללכת רגלי התמודדו עם סכנות נוראות שודדים מזה וצימאון מזה".
הנשיא ציטט מסיפוריהם של בני נוער עולים: "סיפר אחד הנערים: "הלכנו בלילה, כדי להינצל ממכות השמש. וגם כדי שלא ניתפס. ברשותנו היה רק אוכל יבש. נאלצנו לערוך הקפות רבות בחיפושינו אחר מים". ומספרת נערה: "אחזנו במקלות כדי שלא ניפול בדרך. הלכתי טוב... אבל כעבור זמן קצר נגמרו לנו הכדורים נגד מלריה. חליתי... חבריי קלעו אלונקה מענפי עץ. ונשאו אותי על כפיים בשבילים ההרריים הנפתלים. היה להם קשה. וכל הדרך ניסו לעודד אותי באומרם שעוד מעט נגיע לירושלים".
על הרוגי העליה הזו המשיך וסיפר הנשיא פרס: "ארבעת אלפים איש נספו במסע המפרך הזה. כלוחמים בחזית, גם הם הקריבו את נפשם. רבים מבני העולים מאתיופיה נושאים בלבם את המאמץ העליון לשמור על זהותם היהודית. תעודת זהות שעליה רשומות צלקות המסע, וזכר בני המשפחה והחברים שנפלו בקרב זה. האנדרטה הסמוכה לחלקת גדולי האומה, היא המקום הראוי להנצחתם".
מדברי העבר עבר הנשיא אל ימינו אלה וקבע כי "צריך להשלים את המלאכה - ברישום, בתיעוד ובהנצחה של הילדים, הבוגרים, האמהות, האבות והזקנים, שנפלו בדרכם לציון. זו משימה לאומית. ויש לבצעה בטרם יכרסמו בה שיני הזמן. ישראל השקיעה משאבים ניכרים לעלייתה ולקליטתה של קהילת ביתא ישראל. לצערי, הדבר לא נסתייע. הקליטה בארץ הייתה זרועת קשיים. נגרם צער לעולים. צער שעלינו לתקנו בעתיד. ההתלהבות הגדולה שהייתה במדינה לא תורגמה לשפת המעשים. עלינו לפעול במלוא הכוח כדי לכסות על הפער הזה ולחיות ביחד, תוך עזרה הדדית, בכבוד. הרי אנשים אחים אנחנו".
הנשיא הזכיר כמה מאירוע הימים האחרונים בהם הופרדו ילדי עולים מחבריהם"האפליה היא ביזיון לתורת ישראל, והיא בושה למדינת ישראל. כל הילדים הם אוצר החיים של כל משפחה ואוצר החיים של כל ישראל. ויש, וצריך שתהיה, רק ישראל אחת שווה וצודקת לכולם. נזכור לעולם את תור הזהב של ממלכת שלמה, שנבנתה בחוכמה ובצדק. בהיות שלמה "חכם לב". לא נשכח לעולם את האמונה העזה שבה נשמרה בנאמנות מורשת יהודית בניכר לא יהודי, בתוך הבדידות, ובעוצמה של יהודי אתיופיה".