בטורו השבועי בעיתון 'מעריב', תוהה העיתונאי קלמן ליבסקינד, מדוע איננו שומעים את דעתו של ח"כ בן סימון בנוגע לחרם על מוצרי ההתנחלויות.
תחילה מזכיר ליבסקינד, כי "כשאומרים "מוצרי התנחלויות", תודו בעצמכם, זה מצלצל כמו הכיסאות שמיוצרים בנגריה של יצהר והאבטיחים שגדלים במקשה של זמביש. אז זהו, שכדי להעמיד דברים על דיוקם צריך להבין שכשהפלסטינים וסייעניהם הישראלים מדברים על "מוצרי התנחלויות" הם מדברים על כל תפארת התעשייה הישראלית. ממש כך. לא מאמינים? כנסו לאתר החרם הפלסטיני ותעברו על הרשימה. נמצאים שם "מי עדן" ו"טרה", "בייגל בייגל" ו"סלטי שמיר", מאפיית "עבאדי" ורשת "ביתילי", "אמגזית" ו"ליפסקי", "רב בריח" ומפעל הקוסמטיקה "אהבה" מים המלח ועוד רבים אחרים".
אולם הגילוי המעניין של ליבסקינד, נוגע דווקא למשרד יחסי הציבור המקדם את החרם בישראל, "מסתבר שהפלסטינים החליטו לעבוד גם על דעת הקהל הישראלית ומי שמשתף אתם פעולה כדי להביא אלינו את הבשורה לכל בית הוא משרד יחסי ציבור בשם "בן אור תקשורת". מדובר בארגון שמשמש למעשה גם כמטה אסטרטגי של כל ארגוני השמאל הקיצוני בישראל. מהקרן החדשה לישראל ועד לכל רשימת הארגונים שנתמכים על ידה ושכיכבו בפרשת דו"ח גולדסטון, שחשף בן כספית. מי שייסדה את הארגון הזה, מנהלת אותו ומחזיקה במניותיו היא לא אחרת מאשר אוריאלה בן צבי, רעייתו של ח"כ ואיש הקואליציה דניאל בן סימון ממפלגת העבודה. אם היא לא מפעילה את החברה שלה על בסיס התנדבותי, אז לא יהיה מופרך להעריך שבאופן כזה או אחר חבר הכנסת גם מתפרנס מהחרם הזה".
ואם כך הוא, מה יותר טבעי מלשאול את ח"כ בן סימון לדעתו על החרם? הנה מה שהעלה ליבסקינד בחכתו:
"השבוע התקשרתי אל בן סימון ואחרי כמה משפטי רקע על פעילות המשרד של אשתו, בקשתי ממנו לדעת מה הוא חושב על החרם על תעשיינים ישראלים.
- בן סימון: כל מה שקשור ל"בן אור" דבר בבקשה עם זוגתי.
- אבל אני לא שואל אותך על "בן אור", אני שואל אותך על החרם.
- בן סימון: דבר עם זוגתי.
- אבל אני מבקש לדעת מה דעתך על החרם.
"זה בהזדמנות אחרת", אמר וניתק את הטלפון".