מחקר תקשורת של ד"ר דבורי הנדלר ומולי קימל, מרצים במכללת אורות ישראל, מצביעים על תופעה חדשה במגזר הדתי - עשרות סרטי גמר של תלמידי מגמות הקולנוע בחינוך הממ"ד, מציגים את הילד כהורה ואת ההורה כילד. הילד ממלא את תפקידיו של ההורה כמסוכך על המשפחה וההורה נזקק לסיוע ומתפקד כילד. תופעה מוכרת לחוקרים ועד היום אפיינה את המגזר החילוני. החוקרים שציפו למצוא את ההורה בסרטים כדמות שמתעמתים אתה התפלאו למצוא שרוב היוצרים בחרו להציג את ההורה כאדם שיש לטפל בו...
המחקר הוצג לראשונה בכנס המדעי של המכללה, כנס שהתקיים בנושא "המשפחה". החוקרים בחנו טקסטואלית עשרות סרטי גמר של תלמידים במגמות הקולנוע בחינוך הדתי. המחקר בדק את מקומו של ההורה בסרטי הגמר. החוקרים סקרו את הסרטים והגיעו לממצאים שהפתיעו גם אותם.
כאמור, החוקרים סיפרו שבתחילת המחקר ציפו למצוא את ההורה בסרטי הגמר כדמות שמתעמתים אתה ודרך העימות אתה מתבטא מרד הנעורים, אולם המחקר הוכיח אחרת: ההורה בסרטי גמר של בני נוער דתיים הופיע בניגוד לציפיות כדמות שצריך לטפל בה ולסייע לה. תופעה חדשה הקרויה בפי חוקרים סוציולוגים תופעת "ההורה הילדי" (כלומר הורה שמתפקד כילד) ו"הילד ההורי" (הילד שמתפקד כהורה).
לדברי החוקרים התופעה מוכרת בקרב החברה החילונית המתירנית. להערכת חוקרים התפתחות התופעה נעוצה בנוכחות מוגברת של טלוויזיה ואינטרנט בחיי הילד מה שמביא לכך שיבלה זמן רב יותר מזמנו לבדו. על כן הילד מפתח עצמאות. לא רק זאת אלא שהילד מצוי יותר מההורה בהתפתחויות טכנולוגיות על כן הוא מוצא את עצמו מסייע להוריו בהתמודדות עם הטכנולוגיה המתפתחת וככל הנראה מקבל את התחושה שהוריו זקוקים לו כמטפל. ובכך בא לידי ביטוי היפוך התפקידים.
אולם כאמור כל אלו יוחסו עד היום לציבור החילוני ולא לציבורים מסורתיים כגון הציבור הדתי לאומי. תוצאות המחקר מוכיחות שוב שהציבור הדתי לאומי, מושפע מהציבור החילוני, ושתופעות שאופייניות לציבור החילוני מחלחלות בסופו של דבר גם לציבור הדתי.