בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע כי על המדינה לפצות את עמוס ברנס, אשר הופלל והורשע לשווא ברצח החיילת רחל הלר, בכ-5 מיליון ש"ח.
השופט מגן אלטוביה קבע בפסק דינו, כי המשטרה נכשלה בחובתה לומר את האמת לבית המשפט ועל כן הכשילה עשיית צדק, "בעת ניהול ההליך המשפטי, דומני שאין חולק כי על החוקר לומר אמת בפני ביהמ"ש ולהציג את מלא המידע שברשותו. בחובת זהירות זו כשל מרקוס וכשלו החוקרים אשר תמכו בגרסתו כי לא הגיע כלל לזירת השחזור".
"ברי לכל, כי על חוקר משטרתי לצפות כי אי אמירת אמת מעוותת את ההליך המשפטי, מציגה בפני השופטים מצג חלקי או שקרי של אופן קרות האירועים ועלולה להביא בוודאות קרובה לעיוות דינו של העצור או הנאשם", הוסיף השופט.
ברנס תבע מהמדינה סכומים שונים, אשר הצטברו לסך 30 מיליון ש"ח, אולם לבסוף פסק השופט כי "באשר לראש הנזק הנוגע לשלילת חירות, מוצא אני לנכון לפסוק על דרך האומדנה סך של 4,000,000 ₪".
"באשר לראש הנזק של אובדן השתכרות, ברי כי מאסרו של ברנס, אות הקין החברתי שהתלווה לכך והקטיעה של מסלול חייו פגעו בכושרו להשתכר. עם זאת, אין אני מקבל את טענותיו כי המפתח לחישוב אובדן כושר השתכרותו הינו השכר הממוצע במשק. בראש נזק זה, פוסק אני על דרך האומדנה סך של 720,000 ₪", הוסיף השופט.
עוד קבע השופט, כי "באשר לראש הנזק של כאב וסבל, הרי שלא הונחה בפניי תשתית ראייתית מספקת באשר למצבו הנפשי של ברנס. עם זאת, ברי כי פרשה זו הותירה צלקות בנפשו של ברנס לאורך תקופה ארוכה ועל כן פוסק אני על דרך האומדנה סכום של 144,000 ש"ח. באשר לראש הנזק של הוצאות משפטיות, בהיעדר ראיות המלמדות על הוצאותיו של ברנס, בהתחשב בעובדה כי הבקשה למשפט החוזר הוכנה רובה ככולה על ידי הסנגוריה הציבורית וכי חלק בלתי ידוע של ההליכים המשפטיים מומנו על ידי תורמים ועמותות, מוצא אני לנכון על דרך האומדנה לקבוע סכום של 95,000 ש"ח. באשר לראש הנזק של עזרת הזולת, מעדותיהם של שמעון ומוטי ברנס עולה כי בני המשפחה נרתמו לסייע לאחיהם וברי כי הדבר היה כרוך בהוצאות רבות, מוצא אני לנכון לקבוע על דרך האומדנה סכום של 70,000 ש"ח. התביעה לפיצויים עונשיים נדחית".