חיים פרלמן
חיים פרלמןפלאש 90

בראיונותיו בתקשורת סיפר חיים פרלמן על רגעי ההתמודדות הקשים שלו עם חקירות השב"כ, ושוב ושוב הזכיר את החוברת 'דע את זכויותיך' שאותה פרסם בעבר נעם פדרמן. על מה שיש בה בחוברת הזו ומה הוביל לכתיבתה סיפר פדרמן ביומן ערוץ 7.

 

"יש בחוברת שני חלקים. החלק הראשון נודע לחקירות משטרה פשוטות. החלק הזה מסביר לנחקר איפה הוא עומד מבחינת הזכויות שלו. המטרה היא למנוע בלבול מנחקר שנמצא בהלם ולא מודע למותר ולאסור. אף אחד במשטרה לא טורח לומר לו את הזכויות שלו".

עוד אומר פדרמן כי בהיעדר המידע ההכרחי הזה "אנשים הפלילו את עצמם למרות שלפעמים לא עשו דבר". פדרמן נותן דוגמא למציאות שכזו – "אם יש הפגנה שבשלב כלשהו עוברת את שלב הצעקות והשלטים לחסימת כביש, מגיעים המשטרה והיס"מ והחוסמים בורחים. לפעמים דווקא מי שלא בורח הוא מי שלא היה בחסימה. לפעמים הוא בטוח שבגלל שהוא לא היה שותף לאירוע הוא יצליח להיחלץ באמירה כזו או אחרת בחקירה, אבל אחר כך שואלים אותו אם היית במקום. הוא עונה שכן, וכבר זה מהווה עילה עבורם להתחיל נגדו בהליך משפטי".

על חלקה השני של החוברת מספר פדרמן: "נתקלתי בכמה מקרים של אנשים שהודו במעשים חמורים כמו רצח עקב חקירות אינטנסיביות של השב"כ למרות שלא ביצעו את הפשע", הוא אומר. "יש לשב"כ אמצעים וזמן בלתי נגמרים, מה שאין לחוקרי משטרה. חוקרי שב"כ יושבים 16 או 17 שעות ביום, ולפעמים יותר, בחקירה של אדם תוך שימוש באמצעים קשים כמו כבילה של נחקר לכיסא נמוך, כיסוי עיניים ועוד, וכל זה כאשר הרבה פעמים הם יודעים שהנחקר לא ביצע את המעשה והמטרה האמיתית שלהם היא להגיע למבצע המעשה דרך הנחקר".

דוגמא למצב הזוי בו אדם מודה ברצח שלא ביצע נותן פדרמן בסיפורו של מורה תושב קריית ארבע שבאירועי פרשת האחים קהלני, לפני למעלה מעשור שנים, נחקר על ידי השב"כ שעות רבות והודה בביצוע רצח שלא ביצע. "לאחר מכן חוקרי השב"כ אמרו לו 'אנחנו יודעים שלא ביצעת את הרצח, אבל יש לנו את ההודאה שלך. אם לא תלך לנחקר השני, תושב קריית ארבע גם הוא, ותאמר לו להודות אתה תיכנס לכלא בעקבות ההודאה הזו'. האדם השני שהכחיש את המעורבות שלו במעשה מצא את עצמו במצב בלתי אפשרי שבו חבר אומר לו 'אני אשב במאסר עולם על מעשה שאתה ביצעת'. זה לחץ לא פיזי אבל זה מצב מסובך נפשית, ויש לכך עוד דוגמאות רבות".

לדבריו בגלל אירועים מעין אלה החליט לכתוב את חלקה השני של החוברת ובו "הסברתי את התהליך מ-א' ועד ת', מרגע הכניסה למתקן של השב"כ, איך מתנהלות החקירות, מה ייעשה בו וכו', כדי שלאדם יהיה ידע בסיסי בקשר למקום שאליו הוא הולך. הידע הזה כולל זכויות פגישה עם עו"ד, מי לוקח אותו ממקום למקום, מי יהיה איתו בתא ועוד ועוד".

וכלל אחד מוצא פדרמן ככלל החשוב ביותר לטעמו והוא השתיקה. "ההמלצה המרכזית היא לא לדבר מילה וחצי מילה עם אנשי השב"כ. יש לזה גם סיבה חוקית. השב"כ אינו גוף חוקר אלא גוף מסכל. אמירות בפני השב"כ אינן מחייבות את החשוד כמו אמירות בפני המשטרה. אין אזהרה של הנחקר מהפללה עצמית, אין טופס חקירה מסודר, החוקר כותב מה שנוח לו ובעבר פסק בית המשפט שהנייר הזה לא מספיק".

והאם אין בעצם קיומה של החוברת מעין שיבוש הליכי משפט? פדרמן משוכנע שלא. "זה לא משבש חקירה אלא עוזר לנחקר לפעול. יתכן שזה יפריע להם, אז שיפתחו שיטות חדשות. המוטו של החוברת הוא לא רק שיטות החקירה, אני מניח שיהיו חדשות, אלא להכניס אדם להבנה לאן הוא הולך. אין חובה בחוק למסור גרסה, אין חובה לדבר איתם".

ומה באשר לעדכון נוסף של החוברת? פדרמן מעריך שאכן חלק כזה ייכתב בעקבות פרשת פרלמן, ובחלק זה יכתוב פדרמן כיצד להימנע מפגישות עם אנשי שב"כ המבקשים לגייס אדם לשורותיהם כסוכן, "איך לא להגיע למצב שבו אדם מוזמן להיות סוכן שב"כ".

פדרמן מספר ש"בכל יום מגיע אלי סיפור של ניסיונות שכנוע להיות סוכן. בשנה וחצי האחרונות יש ניסיונות (לגייס סוכנים) מכל גווני ההתיישבות בשומרון, בימין ואצל החרדים. אין מקום לסוכנים ובטח שלא לפרובוקטורים, וצריך למנוע את זה".