ממרום רכס הכרמל בזיכרון יעקב יכול האלוף במיל. יאיר נוה וסגן הרמטכ"ל בעתיד הקרוב לצפות על נופי הים התיכון, מרחבי עמקי כרמלים ואפילו לכיוון ביתו של מפקדו והרמטכ"ל הבא יואב גלנט.
הקרבה בין בתי המגורים של שני האישים היא לא רק פיסית. זו קרבה אישית, קירבה בת עשרות שנים, של שני אישים המעריכים מאוד אחד את רעהו.
כדי להבין ולהכיר את דמותו של סגן הרמטכ"ל הבא (ואולי של הרמטכ"ל הדתי הראשון בעוד כשלוש שנים וחצי), אנו חוזרים במנהרת הזמן לשנת תשנ"ח. ראיון ושיחה שהיתה לי עימו אז. גם היום 13 שנים אחר כך, כשהוא בפתח תפקידו הרם ביותר לעת עתה, נשמעות המילים באותה עצמה.
הזמן. יום שישי בצהרים. המקום: בית הצנחן ברמת גן. בחדר הישיבות יושב לו בניחותא, תא"ל יאיר נוה ומראיין לוחמים ומפקדים. בזה אחר זה נכנסים אליו מח"ט הצנחנים, מג"ד גבעתי ועוד מפקדים ולוחמים.
נוה כקחצ"ר (קצין חי"ר וצנחנים ראשי) מכיר אישית את כל אחד מהבאים. הוא בא מבית היוצר של הצבא.
הוא נולד ערב ראש השנה למשפחת מנהיים, למד בישיבת "נתיב מאיר" בבירה, "אני חושב שהישיבות צריכות לאפשר יותר חשיבה ופחות להוביל באף. אני חושב שהישיבה צריכה לתת לאנשים לחשוב לבד. את זה אני חייב ל"נתיב מאיר". את העובדה שלא הפכו אותי לאדום, שחור, ירוק או צהוב ונתנו לי לבד לעצב את קווי מחשבתי" הוא אומר בין ראיון לראיון.
עולם התורה והישיבה מרתק אותו. אני מנסה להבין ממה נובעת העשייה הצבאית, הבחירה להיות בשדה, בשטח ולא בבית החם של המשפחה ויאיר חוזר לדבר האהוב עליו. הישיבה ובית היוצר של תורתו ומשנתו, "אי אפשר לזנוח את נושא האהבה לארץ. אהבת ארץ ישראל דרך הרגליים, דרך הכרת המשעולים והמסלולים אין לה אח ורע בחברה אחרת ובמציאות אחרת. אני חושב שהתקופה בה תרתי את הארץ בהדרכה, בבני עקיבא ובטיולי הישיבה הייתה תקופת הטיולים הכי יפה. בצבא אתה הולך בשבילי אימונים. בישיבה אתה הולך בשבילי מטיילים. בשבילי הנשמה של ארצנו ולפיכך אני חושב ומרגיש שהישיבה נתנה לי את ההכנה הטובה ביותר למציאות חיינו בכל האופנים. בישיבה קבלתי את כל המרכיבים שצריכים או אמורים לעצב אותי כיהודי בוגר במדינת ישראל. אין הכנה טובה יותר מאשר הרעות, החברות שבינך לבין זולתך. הישיבה מכשירה אותך בצורה הנאותה ביותר לחיי השיתוף הללו שאתה כה נזקק להם בעת שרותך הצבאי" אומר נוה.
את דרכו הניהולית החל כמדריך בבני עקיבא. בשנת 75 התגייס למחלקת המרגמות של גדוד 12 בגולני ולאחר סיום קורס מכי"ם, חזר אליה כמ"מ וכמ"פ. מלחמת לבנון הראשונה תפסה אותו כאשר הוא בחופשה לרגל נישואיו אבל " חזרתי מיד לשרות כיון ששלושה מ"פ בגדוד מקביל אלי נפצעו והרגשתי צורך להיות במקום בו אני הכי תורם".
את המשך דרכו הצבאית עשה במכללה לפיקוד ומטה (שם סיים בהצטיינות), מג"ד 13, מג"ד בבה"ד 1 בית הספר לקצינים ושלל תפקידי רוחב בצבא היבשה. "זו הסיבה שיואב (גלנט) כה מחובר אליו. האיש מכיר מהסנטימטר הכי קרוב את השדה, השטח. הוא לא איש של פלזמות", אומרים חבריו ופקודיו.
ההליכה הזו, הכרות הארץ דרך הרגליים היא גם זו שהביאה אותו למסלולי השדה. תמיד בשטח, תמיד בשדה. כך בהיותו מח"ט גולני, כך בהיותו קצין חי"ר ראשי, כך בהיותו מפקד אוגדת עזה, כך בפיקוד העורף וגולת הכותרת כמפקד פיקוד המרכז שבה הצליח להוריד באופן משמעותי את מספר הנפגעים וההרוגים בעבודת שטח מרובה.
הניצוץ הישיבתי מצוי כל העת בעיניו. "הנה דיברנו על הקצינים עימם אני נפגש, להם אני מדגיש כל העת את נושא האיזון. לא להיות קיצוניים. זה דבר שקבלתי בישיבה. מתוך הישיבה יצאו בוגרים לכל חתכי האוכלוסייה. יצאו חבר'ה לישיבות גבוהות, לישיבות הסדר, לצבא. חלקם התחרדו, חלקם התפקרו אבל החוט המקשר היה המרכז. תפיסה של תורה עם דרך ארץ". מוסיף נוה.
על הדלת נוקש בחרישות מח"ט הצנחנים. חברו נפצע בהיתקלות ויש צורך לנסוע לבקרו. "את שאר הנוסטלגיה והערכים נעשה פעם אחרת", אמר נוה, מניח את הנשק בצולבת ויוצא לעבר הרכב.
עכשיו, שלוש עשרה שנים אחרי הוא עוזב משרה טובה (מנכ"ל הרכבת הקלה שכבר נסעה ברחובות הבירה בסוכות האחרון אחרי שנים של הבטחות), משכורת נאה ומשרדים ממוזגים לטובת השדה, האש והלחימה. לפי הנתונים שיש לו הוא עוד יגיע רחוק.