ליצחק שמיר, ראש ממשלת ישראל בשנים 1983 ובשנים 1986-1992, מלאו השבוע 95 שנים.
מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר, יוסי בן אהרון שעבד עם שמיר במשך 11 שנה חושף בשיחה עם ערוץ 7 חלק מהרגעים המרתקים ומהתנהלותו של המנהיג הנחוש, "ליצחק שמיר, היה לב חם ביהדותו, מנהיג שידע מה טוב לעם ישראל בארץ ישראל ואיש שידע ליישם את העקרונות שלו ללא חת גם בשיחותיו עם שועי עולם, ועמדו לפניו אתגרים רבים, מנהיגים רבים לא אהבו את הדרך שלו, בעיקר בכל מה שנוגע לארץ ישראל והפלשתינים, הוא היה צריך כל הזמן להתמודד מול הנוסחה שהציבו לפניו האמריקאים שחשבו שהם המציאו את הנוסחה הגואלת, שטחים תמורת שלום, נוסחה שלא ירדה מהפרק במהלך תקופות כהונתו".
לדבריו כל הנוסחה, של שטחים תמורת שלום, הייתה פרי המצאה דמיוני של האמריקאים, "אחרי כל מלחמה שהם יזמו נגדנו ולאחר שהם הפסידו שטחים רבים, הם הבינו שאם הם יטענו שהם הותקפו ושהשטח מגיע להם בחזרה זה יעבוד על הקהילה הבינלאומית שתלחץ על ישראל, האמריקאים חשבו שזו הנוסחה הגואלת ושהתמורה שתינתן לישראל תמורת החזרת שטחים, תהיה, אמצעי הגנה אמריקאים, שזה כמובן דבר שלא מתקבל על הדעת, יצחק שמיר מייד הבין את זה, והוא אמר כמה פעמים שישראל זקוקה לשולי בטחון רחבים, ושאנחנו לא נוכל להתקיים עם ריבונות צרה מערבית לירדן".
בן אהרון מציין ששמיר ידע תמיד להדוף על הסף, את ההתקפות האמריקאיות על ההתנחלויות, "עניין ההתנחלויות עלה תמיד בתקופתם של בייקר ובוש, פעם אחת בייקר, מזכיר המדינה, אמר לשמיר, אתה חושב שאני קיצוני תשמע את הבוס שלי ותבין מי קיצוני, שמיר הקשיב ולא נרתע ואמר שכל עוד יהיו התנחלויות, אנחנו נבטיח שלא תהיה מדינה ערבית בישראל, זו האדמה והארץ שלנו הוא אמר לבייקר, היום אתה לא שומע אף מנהיג שאומר משפט כזה באומץ ובגלוי".
"אני זוכר פעם אחת בוושינגטון בסוף יולי 1983. היינו בניו יורק, שם התנהל דיון חירום על המצב בלבנון. מלחמת שלום הגליל הייתה בעיצומה, וצה"ל היה ערוך במבואות ביירות. יצחק שמיר היה שר החוץ ועמד מול מבול של התקפות במרכז האו"ם. תוך כדי כך הגיע מסר מהבית הלבן שהנשיא רייגן מזמין אותו לפגישה בוושינגטון. כאשר הגיעה הפמליה הישראלית לבית הלבן יצא ראש הטקס לקראתנו והודיע, בפנים חמורות סבר, כי רק שני מלווים יורשו להיכנס לפגישה עם הנשיא. זה היה צעד חריג ואף פוגע, אך נכונה לנו הפתעה עוד יותר גדולה. השגריר מאיר רוזן ואני נכנסנו עם שמיר, אבל אז הופתענו לגלות כי מעבר לשולחן ישבה לצידו של הנשיא רייגן כל צמרת הממשל והעוזרים, כ־15 איש, כולם רציניים, ללא בדל של חיוך על פניהם.
הרגשתי שמארגני הפגישה השתדלו לשוות לה רושם של הושבת הישראלים על ספסל הנאשמים. הנשיא פתח בקול נמוך ותיאר את הרושם הקשה שעשתה הפלישה הישראלית ללבנון וכיתורה של ביירות. כאשר סיים הנשיא, השתררה דממה. ואז, בקול שקט ורגוע, שמיר פתח בהבעת תודה לנשיא על השתדלותו למען פתיחת שעריה של בריה"מ ליהודים. האמריקנים הופתעו. המתח ששרר בחדר התפוגג. שמיר המשיך ותיאר בטון עובדתי את המצב ששרר בגבול לבנון ערב המבצע, ללא דרמה וללא התנצלות. "המצב שהשתרר לא הותיר לנו ברירה", ציין שמיר. "היינו חייבים לחסל את בסיסי הטרור האש"פי. כל ממשלה אחראית בעולם הייתה נוהגת כמונו", סיים ראש הממשלה. שוב השתררה דממה בחדר. לבסוף הציע הנשיא ששמיר ייפגש עם שרי החוץ וההגנה כדי לקבל תמונה מפורטת של המצב ולבדוק במה תוכל ארה"ב לסייע. הדיונים עם השרים התנהלו באווירה עניינית, ויותר לא שמענו דברי ביקורת וכך נהג שמיר בכל דרכו כראש ממשלה".