"אני מבין מה תורם למדינה חייל בסיירת גולני. אני מבין גם מה תורם טבח שמבשל לחיילים ומה תורם ש.ג. ששומר על שער הבסיס. אבל מה, לעזאזל, נותן למדינה חייל במדים שמשדר את המשחק של הפועל ת"א נגד זלצבורג? ולמה לחיילים בגדוד צנחנים אסור להביע את דעותיהם הפוליטיות, פן ישלחו למחבוש, כשהכתב הפרלמנטרי בן ה- 18 של גלי צה"ל יכול למתוח ביקורת על הממשלה ברשות ובסמכות?", זועם ליבסקינד.
"חגיגות הששים לגלי צה"ל הזכירו כמעט את חגיגות היובל למדינת ישראל. הפקה בלתי נגמרת, עשרות חיילים שעסקו בהכנות, ימי שידור שהופקעו לטובת המאורע, גיליון מיוחד של "במחנה" שהופק לכבוד התחנה ולוגו חדש שעיצב משרד פרסום מוביל. סלבריטאים נפוחים מחשיבות עצמית חלקו עם המאזינים חוויות עבר מהאולפן באווירה שהזכירה שיח לוחמים במלאת 40 שנה לצליחת התעלה. על חוויותיו של סמל באוגדה 46 מההיתקלות הראשונה שלו במלחמת יום הכיפורים לא תשמעו כנראה אף פעם כמו ששמעתם על ההיתקלות הראשונה של ציון ננוס עם שמעון מזרחי ממכבי ת"א. עניין של סדרי עדיפויות", כותב ליבסקינד.
את מאמרו מסיים ליבסקינד "עוד יבוא היום שבו כמה אלפי אזרחים שנמאס להם, מצויידים בשלטי "די לכיבוש", יעלו עם הרגליים על בניין התחנה הצבאית ויבקשו לשחרר אותה". למאמר המלא לחץ כאן