
המגמות הכלליות שעולות מנתוני ל.מ. עולם של כוח אדם מאשרות את הפרסומים מהתקופה האחרונה לפיהם מצב שוק העבודה משתפר וכי שיעור האבטלה ומספרם של דורשי התעסוקה, יורד. בל.מ מצאו בכל הערים שנבדקו כי בצד הביקוש, משך הימים לחיפוש משרה עלה בחודשים האחרונים. מנגד, בכל הערים היצע עובדים פוטנציאליים נמוך יותר המתמודדים על כל משרה.
מספר הפונים לכל משרה בעיר הדרומית נתיבות הוא הגבוה ביותר בהשוואה בין 21 ערים מרכזיות ברחבי הארץ ועומד על 67 מתמודדים בממוצע - כך עולה ניתוח נתוני חברת ל.מ עולם של כח-אדם, אחת מחמשת החברות המובילות בענף המפעילה 25 סניפים ברחבי הארץ, המעסיקה למעלה מ-6,000 עובדים. מצד שני, נתיבות מובילה את רשימת הערים בהן משך החיפוש למשרה הוא הקצר ביותר – 58 ימים.
עבור הפרמטר הראשון, המשקף אינדיקציה להיצע העובדים מדובר על ירידה של 3% נכון לחודש אוגוסט לעומת הרבעון הראשון. עבור הפרמטר השני, הבודק את צד הביקוש לעובדים מדובר על עלייה של 4%. בשתי עיירות דרומיות נוספות, שדרות ואופקים, תמונת צד הביקוש די דומה למצב בנתיבות. בשתיהן מספר ימי החיפוש הממוצע עומד 60 (עלייה של 7%, כ"א). מצד ההיצע, באופקים מספר הפונים לכל משרה נמצא במקום ה-4 ברשימת הערים עם 65 מתמודדים בממוצע (ירידה של 6%) ובשדרות מספר הפונים עומד על 60 איש (ירידה של 14%, מקום 10 ברשימה).
בירושלים משך חיפוש למשרה עומד על 60 ימים (עלייה של 8%). בעיר הבירה, מספר הפונים לכל משרה נכון לאמצע השנה הוא 61 איש (ירידה של 12%). את רשימת חמשת הערים בהן הביקוש לעובדים הוא הגבוה ביותר, לפי ל.מ. משלימה העיר נצרת עלית – שם משך החיפוש עומד על 61 יום (עלייה של 9%) – בנצרת עלית, מספר הפונים לכל משרה עומד על 62 (ירידה של 11%). את רשימת 10 הערים בהן הצורך בעובדים הוא הגבוה ביותר משלימות כרמיאל עם 62 ימי חיפוש (עלייה של 12%); עפולה עם 63 ימים (עלייה של 14%); חדרה, אשקלון ובאר שבע עם 64 ימי חיפוש, כ"א. מבחינת המקצועות בהם נדרשים הכי הרבה ידיים עובדות בעשירייה הראשונה הם, תעשייה וחקלאות.
מהצד השני של דירוג הערים שהכינו בל.מ. עולם של כח אדם, הערים אילת, חיפה וראשון לציון, הכי משוועת לעובדים. בשלושתן משך ימי החיפוש עומד על 75 יום (עלייה של יותר מ-30%). גם בפ"ת ורחובות קיים ביקוש גבוה לידיים עובדות עם 73 ו-72 יום, בהתאמה.
אם באילת הביקוש הגבוה לעובדים מוסבר בשיאה עונת התיירות בעיר הנופש כתחומי המלונות והמכירות הם המעסיקים שמשוועים ביותר לעובדים, בשאר הערים המקצועות המבוקשים ביותר על ידי המעסיקים הם בתחומי שירות הלקוחות והמכירות.
מנגד, אילת סובלת מהיצע מהנמוכים ביותר – רק 52 פונים בממוצע לכל משרה (ירידה של 24%). בחיפה מספר הפונים עומד על 51 איש (ירידה של 27%). ראשון לציון היא העיר עם מספר המתמודדים הנמוך ביותר על כל משרה – 49 בלבד (ירידה של כ-30% לעומת הרבעון הראשון השנה). בפ"ת מספר המתמודדים עומד על 60 איש ורחובות 65 איש.
ביקוש גבוהה לעובדים קיים גם בערים במרכז הארץ כאשר בת"א משך החיפוש עומד על 69 יום (עלייה של 24%) – בעיר ללא הפסקה מספר המתמודדים על כל משרה עומד על 57 (ירידה של 18%). באשדוד ובנתניה החיפוש אחר עובד מתאים עורך 68 ימים ומנגד באשדוד פונים 60 איש לכל משרה ובנתניה מעט פחות – 58 מתמודדים.
בהרצליה משך החיפוש הממוצע עומד על 65 יום ומספר המתמודדים עומד על 53 איש. בשתי הערים הסמוכות רמלה ולוד הביקוש לעובדים דומה – 65 ו-66 יום בממוצע. מנגד, מספר המתמודדים בהן עומד על 66 ו-67 איש, בהתאמה.
לדברי רפי אלימלך מנכ"ל ל.מ. הנתונים מאשרים את האינדיקציות הקודמות כי אכן מצב המשק משתפר, עם זאת לדבריו הירידה בהיצע העובדים צריכה כבר עכשיו להדליק נורה אדומה כאשר חוסר בעובדים מורגש בעיקר במקצועות התעשייה, החקלאות, ושירות הלקוחות. לדבריו המדינה צריכה לעשות הכול ולפעול על מנת לשנות את התמונה – "יש ביקוש לעובדים בכל רחבי הארץ, אך ישנם לא מעט אנשים שפשוט לא רוצים לעבוד – מדברים פה על עליית שכר המינימום, העבירו חוקים להבטחת זכויות פנסיה לכל עובד – אבל מה זה משנה אם אנשים מעדיפים ל"עבוד" בלשכת התעסוקה או במסדרונות הביטוח הלאומי."
אלימלך מוסיף: "התמונה העולה מהסקר מדאיגה אותי כיוון שיש תחושה שהזנחה ארוכת השנים של אזורי הפריפריה פוגעת כעת דווקא באזור המרכז – שם נוצרו פערים גדולים יותר בין הביקוש שעלה להיצע שקטן – הפריפריה סובלת באופן מסורתי מקשיי תעסוקה ומשינויים מינוריים יחסית, אולם במרכז יכולת התמרון של המעסיקים קטנה יותר – גם שהם מחפשים עוד עובדים, אלה אינם בנמצא – כולנו מפסידים מכך בסופו של דבר".
"אני בתור מעסיק של אלפי עובדים, ובתור גורם המתחייב למצוא פתרונות להשמות עבור מעסיקים רבים מצאתי כבר פיתרון. הוא אומנם עקום, אך הוא היחידי שמאפשר לי להחזיק במקל בשני קצותיו –כבר כמה חודשים אני דואג להסעת עובדים מידי יום, מהפריפריה למרכז. אינני יודע כמה זמן אוכל להמשיך בכך, זה עולה לי לא מעט כסף – אם המדינה הייתה נוקטת ביד קשוחה יותר בחלוקת תשלומי סעד ורווחה יותר אנשים היו נמנעים מלסרב למשרות שאנו ושאר חברות כוח האדם מציעים להם – זה היה משפר עוד את מצב שוק העבודה, מעלה את התוצר וגם חוסך לא מעט כסף למדינה", לדבריו.
