התקשורת בארץ גועשת ורועשת סביב הודעתו של ראש הממשלה נתניהו ולפיה לא הופסקה ולא תופסק הבנייה בירושלים. הדברים מוצגים כלא פחות מעימות, התגוששות מול הממשל האמריקאי, הכעסתו של הנשיא האמריקאי אובמה ואף כתקיעת אצבע בעינו, אבל הקשבה לדבריו של הנשיא האמריקאי עצמו מעלה תהיות – מניין לקחו אנשי התקשורת בישראל את הכותרות הללו?
כזכור הסברים נסובים סביב אישורי בנייה למספר מצומצם של יחידות דיור בפסגת זאב. במהלך היממה האחרונה הקפידו כלי התקשורת להעלות על נס את האישורים הללו ככאלה המביכים את ראש הממשלה בעת ביקורו בארצות הברית, כמעשה חסר אחריות בעיקר בעיתוי בו מבקר נתניהו בארה"ב ומציג חזות של מי שמבקש לקדם את המו"מ מול הפלשתינים.
אולם הקשבה לדבריו של הנשיא האמריקאי אובמה עצמו מעלה תחושה שדווקא הוא לא שמע על כך שהוא צריך להתרגז על נתניהו.
אובמה מצוי כעת בעיצומו של ביקור באינדונזיה ושם בנאום לעולם המוסלמי, נאום בו לכאורה אמור היה להביע את אכזבתו מעמדותיו של נתניהו התבטא בלשון מעודנת הרבה יותר מהתקשורת הישראלית. הוא ציין שיש קשיים גדולים במו"מ, אך עם זאת קבע שהוא אופטימי. בנאום של דובר מחלקת המדינה האמריקאית קובע שהאחריות מוטלת על שני הצדדים.
באשר לדברי ראש הממשלה שירושלים אינה התנחלות וכי ישראל מאז ומעולם המשיכה לבנות בה, אמר אובמה שהדברים "אינם מועילים", כלשונו, ביטוי מעודן בהרבה מהכפי שהם מתוארים בכותרות ישראליות.
הדברים האופטימיים לטעמו של אובמה אולי מטרידים גורמים לא מעטים בישראל, בעיקר בימין הפוליטי, אולם נשמעים הרבה פחות תקיפים מההתגוששות וההתקוטטות שתיארה התקשורת הישראלית. אם כן מניין הגיעה ההגדרה הזו לשורות העיתונות בישראל? אולי מהמיית נפשם של כמה עיתונאים ששוב ושוב רוצים לראות את ראש הממשלה כנוע ומקבל תכתיבים נזעמים מארצות הברית...