הרב יעקב משה חרל"פ זצ"ל רבה של 'שערי- חסד' ו'רחביה' וראש ישיבת 'מרכז הרב' ובית –זבול. (נפטר ז' כסלו התשי"ב-1951), מגדולי תלמידיו של הראי"ה קוק זצ"ל.

במלאת 59 שנה לפטירתו ובהיכנס לשנת הששים נערכו אזכרות ברחבי הארץ. רבים מצאצאיו ותלמידיו מישיבת 'מרכז הרב' ושלוחותיה ותלמידי ישיבת 'בית זבול' עולים היום ז' בכסלו לקברו בבית- העלמין בשכונת 'סנהדריה' בירושלים. ב'קרית- ארבע' נערכה האזכרה המסורתית שאירגן הרב שרגא אורזי.

הרב משה לוינגר שנשא דברים והעלה זיכרונות מילדותו בשכונת 'רחביה' –בה כיהן הרב חרל"פ כרב השכונה, הקריא מכתבי הרב חרל"פ על אי הסכמתו לוותר על חלקים מא"י.

לקצץ בהונות ידיהם

בשנת תרצ"ז, כשדנו אודות ההצעה להסכם החלוקה על ידי האו"ם, התנגד הרב חרל"פ לכל ויתור, גם לא בדיבור, אפילו על שעל אחד מארץ ישראל. למרות טיעונים כבדי משקל ובהם הצלת יהודי אירופה, כתב הרב חרל"פ כי טוב יותר לחותמים לקצוץ את בהונות ידיהם ולא לחתום.

וכך כתב: "על דבר השאלה אם שרי (=מותר) לוותר על חלק מארץ ישראל, הנה הדבר ברור ופשוט דחלילה לישראל לוותר... משה רבנו עליו השלום, כשהתחנן לעבור בארץ, התחנן שיעבור בכל הארץ, ולא רק בהשפלה, כי אם גם בהר "ההר הטוב הזה הלבנון".. ואין ספק, כי אם יגיעו הדברים ויצטרכו חלילה לחתום על כתב חוזה בין- לאומי שמשמעו יהיה וויתור איזה שהוא מכל זכותנו על ארץ ישראל, נוח יותר להחותמים לקצץ בהונות ידיהם ולא יקצצו בנטיעות גן רווה כשם שהאומר כל התורה מן השמים חוץ מאות אחת, הרי הוא כופר בעיקר, כן האומר כל ארץ ישראל לישראל חוץ משעל אחד, הרי הוא נוטל מקדושת הארץ ואת נפש ישראל הוא קובע. באיזה היתר יסכימו לקרוע ארץ ישראל לגזרים, לשלוח יד במקדש ד', לזלזל בחלק ממתנת אלוקים, אשר נתן לנו לנחלה, נחלת עולמים?..."

אורח הכבוד היה הרב פרופסור נחום רקובר(חתן פרס ישראל) מתלמידי ישיבת 'מרכז- הרב', שזכה ללמוד בישיבה בתקופה בה כיהן הרב חרל"פ כראש הישיבה.

הוא סיפר על גדלותו המיוחדת של הרב חרל"פ בתורה, בצדקות ,בחסידות ,בעבודת ה', באהבת עם ישראל ודבקות מוחלטת בארץ ישראל.

פרופ' רקובר הקריא מכתביו המופלאים של הרב חרל"פ בהם כתב בין היתר:

"כשכופרים בכל אף באמונת הכפירה חוזרים להיות מאמין גמור".

(ספר הד הרים מכתב י'ז )

"פעלתי אצלי, שכל אלה שפגעו בי הנני אוהבם אהבת נפש".

הנקודה העיקרית – ארץ ישראל

"בכל תקופה ותקופה ישנה נקודה מיוחדת שדרך הנקודה ההיא מאיר כל הטוב ומתוכה מתנוצצים כל קיומי התורה והמצוות שבתקופה ההיא, שיודעים הם שאם יעכבו בעד הפרחתה של הנקודה ההיא ימנעו בזה כל השפעת האורה והקדושה שבאה דרך הצינור הלזה...

ובעקבתא דמשיחא הנקודה העיקרית היא ארץ ישראל וממנה נובע הכול, ומבלעדי ההתאחזות בה אין שום השפעה של קדושה בעולם, ואין פלא אם כל העמים רוצים לעכב בעד ביאתם של ישראל בארץ הקודש והתקשרותם בה, וכל כובד ההתנגדות שלהם הוא דווקא על הנקודה הזאת."

(יעקב משה חרל"פ מי מרום ח"ו-ממעייני הישועה, עמ' קצו)

פרופ' רקובר גם הוא תושב 'רחביה' העלה מזיכרונותיו איך כילד זכה שאביו הרב חיים רקובר נהג לקחת אותו יחד עם אחיו הסופר הנודע שמחה רז להשתתף בשירת- הים המיוחדת בבית הרב חרל"פ.הפרופ' אף לימד ושר עם הקהל הרב את אחת ממנגינותיו המיוחדות שלמד בבית הרב חרל"פ('מלך רחמן')

חתם את האזכרה הנין, רבה של 'מעלה עמוס' הרב זאב חרל"פ שהקריא ממכתבי הרב חרל"פ בהם מתוארת העבודה הקשה בעריכת כתבי רבו הראשון -הרב יהושע צבי מיכל שפירא בעל 'ציץ הקדש'. הרב חרל"פ החל בעריכת כתבי רבו בגיל 17.

הרב חרל"פ השאיר כ150 קבצים של חידושי תורה משלו. בישיבת 'בית זבול' שבביתו 'בשערי חסד' עמלים בהוצאת כתביו לאור.

יצאו לאור-סדרת 'מי-מרום'- ספריו במחשבה ובחידושים על התורה ,תפלה , הגדה של פסח והמועדים, מסביב לשמונה פרקים לרמב"ם ופרוש לפרקי אבות,וכן פרקי גאולה,ע"י,וא"י.

את ספריו בהלכה וחידושים על הגמרא הוא קרא בשם 'בית זבול' ע"ש אביו הרב זבולון שהיה דיין בבית דינו של המהרי"ל דיסקין ועל שם ארצנו אשר ממנה לא יצא מעולם. זכותו תגן עלינו ,על עמנו וארצנו.

"שונה היא המצווה של ישוב ארץ ישראל מכל המצות, שכן במצווה זו צריכים להרגיש את הטובה וההנאה הגשמית שמשיגים ממנה ולדעת שהיא ארץ יותר מעולה משאר הארצות גם בחומריות ובגשמיות, ואם יחסר ההרגש ביתרון הארץ גם בחומריות, תחסר גם שלמותה של המצווה הזאת. ולזאת אמר לו הקב"ה לאברהם- "לך לך ", להנאתך ולטובתך, אל הארץ אשר אראך".

"אילו ידעו אנשי חוץ לארץ נועם קדושת אוירא דארץ ישראל, היה כדאי להם להפקיר את כל נכסיהם ועסקיהם ולבוא לארץ ישראל במסירות נפש".

(הרב חרל"פ 'ממעייני הישועה')

"כשם שתפילין אסורין בהיסח הדעת, כך ארץ ישראל אסורה בהיסח הדעת".

את הדברים כתב נינו: יאיר חרל"פ, בית אל, הקרן להנצחת הרב חרל"פ זצ"ל.