סטודנט, בן 23 מירושלים, נשוי ואב לילד, הסובל ממחלת לב קשה המסכנת את חייו פנה אל הביטוח הלאומי לקבלת נכות רפואית וקצבת נכות.
הוועדה הרפואית קבעה לו אחוזי נכות רפואית גבוהים מאוד, אך דחתה את בקשתו לקצבת נכות בטענה ש"לא איבד מכושרו להשתכר. הוא סטודנט, ואף פעם לא ניסה לעבוד ובשל כך", טענה הוועדה, "אין לו כל הפרעה להמשיך בשגרת חייו כפי שהייתה עד עתה. שגרה אשר אינה דורשת מאמץ פיזי היכול לסכן אותו".
בהכוונת 'החברה המרכזית למימוש זכויות', הוגש ערעור למוסד לביטוח הלאומי, אשר נסוב על החלטת הוועדה לעניין "כושר השתכרות", ונומק בתיעוד רפואי המוכיח כי הבחור אינו מסוגל לנהל שגרת חיים נורמטיבית עקב מחלתו הקשה, שתופעותיה מתבטאות גם בפעולות שאינן כרוכות במאמץ כלל. הוועדה הרפואית לעררים דחתה בשנית את תביעתו לקצבת נכות.
לאחר כחצי שנה הוגשה בקשה חוזרת למל"ל, מאחוריה עמדה פעילות מיוחדת על מנת לנסות לשנות את ההחלטה: במהלך הטיפול בתיק עלה כי מצבו הרפואי משפיע על מצבו הנפש בצורה ניכרת. הוא נמנע מפעילות מינימאלית ואף פיתח חרדות קשות סביב מוות פתאומי. לצורך ביסוס התביעה נשלח הבחור לקבלת חוות דעת פסיכיאטרית. בנוסף לחוות הדעת רפואיות המתייחסת למצבו הקרדיאלי, ומסכמת בצורה ברורה את השלכות מחלתו על חייו.
לאחר תהליך נוסף של וועדות רפואיות, קיבל הבחור אישור לקצבת נכות בשיעור 60% לצמיתות. בנוסף גם אושרה לו זכאות רטרואקטיבית למספר חודשים.