מצוקה מחריפה או קונספציה כושלת

דו"ח העוני האלטרנטיבי של ארגון לתת, המתפרסם כמידי שנה בשנה, מעורר מחדש את הויכוח על דרכי מדידת העוני והאחריות למיגורו.

38 אחוז, זה שיעור העלייה השנה על פי הדו"ח בתחושת אי הביטחון התזונתי בקרב משפחות ואזרחים המקבלים סיוע מעמותות. כ-70 אחוז מהנזקקים חשו ב- 2010 אי ביטחון תזונתי, 75 אחוז מהם אף נאלצים לוותר על ארוחות בשל מצוקה כלכלית.

בקרב ילדים המצב מדאיג יותר: שיעור העוני הוא 36.3 אחוז, לעומת 11 אחוז בלבד במדינות -oecd (ארגון בינלאומי לשיתוף ופיתוח כלכלי, שאליו הצטרפה ישראל במאי השנה). מחצית מהילדים העניים נאלצו לוותר על ארוחות בשל מצוקה כלכלית, 48 אחוז דיווחו כי תזונתם מורכבת מלחם וממרח בלבד, וכמחצית מהם כלל לא זכו לאכול במהלך השנה שניצל, המבורגר או פיצה.

במכון ירושלים לחקר שווקים טוענים מנגד, כי הדו"ח מבלבל בין פערים חברתיים לבין רמת חיים, והוא טוען כי רמת חייהם של העניים "נשחקת בהתמדה", בעוד שנתוני הביטוח הלאומי, הלמ"ס ובנק ישראל מראים כי חל שיפור בהכנסתם הריאלית, בשיעור בעלותם על מוצרים בני קיימה כמו מחשבים, מזגנים ומנוי לאינטרנט, ובמצבם הבריאותי".

הדו"ח אמנם טוען כי "השתתפות בשוק העבודה אינה מספקת יציבות תעסוקתית ועבודה בשכר מינימום אינה מחלצת מעוני", אך המחברים מודעים לעובדה כי הסיכוי של משפחה עם שני מפרנסים להיות מתחת לקו העוני הוא רק 3.7%, נמוך פי שבעה מהסיכוי של משפחה עם מפרנס אחד, ונמוך כמעט פי עשרים מסיכויה של משפחה ללא מפרנס להימצא מתחת לקו זה. על כן הם ממליצים במקום אחר על "גידול משמעותי בהשתתפות האוכלוסייה בכוח העבודה".

במכון מוסיפים ומציינים, כי "למעלה מ-80% מהנזקקים שנשאלו על ידי "לתת" הטילו את האחריות לחילוצם ממעגל העוני על גופים ממשלתיים. זו הוכחה שמדיניות הקצבאות נכשלה בעידוד העניים ליזום ולקחת אחריות על גורלם. שותפים לכישלון כל אלה המטילים את האחריות המלאה לבעיית העוני על הממשלה, על אנשי העסקים ועל התקשורת, והטוענים כי חלוקה מחדש של משאבים תפתור את בעיית העוני".