תנועת חמאס אינה מעוניינת להכריז על עצמאות מדינית או על מדינה פלסטינית ברצועת עזה. אחמד יוסוף, מסביר את ההיגיון העומד מאחורי מדיניות זו במאמר שפרסם ב-25 בדצמבר 2010.
יוסוף, השולל את טענות ישראל לפיהן עזה הפכה להיות בסיס לאסלאם הפונדמנטליסטי, מצטט דברים שאמר רה"מ הניה לעיתונאים ולמדינאים מערביים בנוגע לקווי המדיניות של החמאס:
"המצור על עזה משך עיתונאים ואישים רבים במערב לבחון את המצב ואחדים שאלו את ראש הממשלה לגבי הרעיון של מדינה אסלאמית ברצועת עזה. הניה השיב באופן בלתי משתמע לשני פנים: איננו שואפים להקים מדינה בעזה, בפרט לאור המשאבים המוגבלים שאינם מתאימים למעמד של מדינה. מנקודת מבט פוליטית ולאומית אנו אומרים: לא יכולה להיות מדינה בעזה, ולא יכולה להיות אומה בלעדיה. איננו שואפים להקים ישות נפרדת ברצועה וכמובן שלא מדינה, אימפריה או דברי הבל כאלה".
"הוא הוסיף: הממשלה בעזה הינה רשות נבחרת והיא מחויבת בפני העולם לזכויות אדם, דמוקרטיה, פלורליזם, הגנה על ההמונים ואי התערבות בחיים הפרטיים של האזרחים על בסיס של הגנה על זכויות האדם הפלסטיניות וכבוד. הממשלה שלנו פועלת בתנאים יוצאי דופן ואנו מבקשים לתקן טעויות או חריגות כאשר אנו מודעים להן".
"בנוגע לאיסלאמיזציה של המדינה, יהא זה בלתי אפשרי להגדיר אומה לפני שהיא נולדה שכן הזהות שלנו מבוססת על שני גורמים: הראשון, שחרור האדמה והקמת יישות פוליטית עליה, והשני, מתן הזכות לציבור להיות מיוצג ולבחור. נכון הדבר שאנו איסלאמיסטים, ואולם אנו מכבדים את הבחירה של העם. אם ציבור האזרחים יבחר בזהות אסלאמית, אנו נפעל בכיוון זה ואם הם יבחרו בדרך אחרת, אנו באותה מידה נבין ונכבד את הקול של העם. בכל מקרה, עדיין מוקדם לדון בנושא כפי שאומר הפתגם: אל תמכור את עור הדוב לפני שהוא ניצוד".
חמאס, לדבריו של יוסוף, "פועלת על מצע של מתינות והיא ממשיכה במסורת אסלאמית של כבוד לאמונות היהודית והנוצרית בהיות (מאמיניהן) אנשי הספר". עם זאת, עליית הציונות ו"עשורים של כיבוש" יצרו צורך ב"התנגדות לגיטימית". הוא ציין, כי עזה תחת שלטון חמאס "תמיד תושיט יד לידידות לקהילה הבינלאומית ותמיד תברך על כל דיאלוג שיסייע להשיג יציבות, ביטחון וצמיחה באזור".