אם לא יחולו שינויים משמעותיים, הלילה בחצות תופסק עבודתם של עובדי בית החולים 'ביקור חולים' בירושלים, זאת לאחר כניסתו של בית החולים לגרעון עצום של 30 מיליון ש"ח ובמשך תקופה ארוכה לא הצליחו להגיע להסדר להמשך הפעלת בית החולים.
דובר רבות על בית החולים אך מתי הוא בכלל הוקם והיכן? מי הקים את בית החולים ומדוע שינה את מקומו? אנו מביאים בפניכם סקירה אודות בית החולים העתיק אשר עומד כיום על סף סגירה.
ההקמה
בית החולים נוסד בתוככי ירושלים העתיקה בשנת תקפ"ו
חברת "בקור חולים" הוקמה על ידי החלוצים הראשונים, מניחי היסוד ליישוב היהודי המתחדש בירושלים. עם עלייתם של תלמידי הגר"א וממשיכי דרכם הוקמה חברת 'בקור חולים'. החברה הייתה אבן הפינה לבית החולים. המלווה מאז את היישוב הירושלמי.
בשנת תרי"ד נרכש לראשונה בית לבית החולים. ובלשון הימים ההם "בית החפשית", ואולם "בית חולים" זה לא ענה על הצרכים המרובים. הרופא קיבל חולים רק שלשה ימים בשבוע, ובשאר הימים היה על החולה להזמין רופא שני ולשלם לו 10 פייאסטר (גרוש)
רכישת בית
עשור לאחר מכן, רכשה חברת "בקור חולים" חצר גדולה ורחבת ידיים, לא הרחק מבית החולים של המיסיון. בחצר היו שני בתים גדולים - "והיה הבית האחד למשכב החולים. ומשנהו להמשרתים, ושנים בתים קטנים תיקנום והכינום לבית תבשיל וכביסה" (כלומר, לאגף השירותים). 
בחצר היו שני בתים גדולים - "והיה הבית האחד למשכב החולים. ומשנהו להמשרתים, ושנים בתים קטנים תיקנום והכינום לבית תבשיל וכביסה"
שנתיים לאחר מכן, בשנת תרכ"ו הונחה אבן הפינה על ידי השר משה מונטיפיורי, שהתארח אז בירושלים, והניח את אבן היסוד לבניינו הראשון.
המעבר אל מחוץ לחומות
בויקפדיה מצויין כי עם כניסת המאה ה-20 החל הלחץ של הדורשים טיפול רפואי להעיק על המוסדות הקטנים בעיר העתיקה הועלה הרעיון להעביר את בתי החולים את מחוץ לחומות. מאחר שבתי החולים היו נדבך מרכזי בחיים הציבוריים ומקור תעסוקה מרכזי התנגדו פרנסי היישוב בעיר העתיקה להעתקת הפעילות ככל שיכלו.
כתב הרב יוסף חיים זוננפלד על העברת בית החולים:
"המפורסמות אין צריכים ראיה ולא יצטרכו לנו לתאר להלל ולשבח את הבקור חולים האספיטאל, אשר אתנו פה בקודש זה רבות בשנים, כי כבר יצא שמעו בעולם והוא נודע למשגב בפעולתו לטובת החולים ולא באנו בזה, כי אם להעיר, שכאשר נתרבה עתה מספר אחינו יושבי עיה"ק ת"ו ואשר כמו כן נתרבו גם חולים, צר המקום שיש לו עתה בעיר, מהכיל את כל החולים הדרושים, ונחוץ לו עתה להנהגתו המאושרת בניין האספיטאל גדול על כר נרחב חוץ לעיר במקום אוויר צח ומבריא."
במהלך תרס"ח נרכשה קרקע מחוץ לעיר עבור בית החולים על ידי יואל משה סלומון שהיה חבר בהנהלת 'ביקור חולים' מאת הבנקאי חיים אהרון ולירו "במחיר 15 פרוטה האמה". בתעודות מארכיון הקונסוליה הגרמנית שנכתבו בשנת תרס"ח מצוין כי הוחלט "להקים בנין חדש בסביבה בריאה והיגיינית" ובתעודה נוספת מצוין כי נרכש מגרש בן 2,530 מטר רבוע מהם דרושים 1,160 לבניין בית החולים ורק 1,370 מטר רבוע נותרים לגינה.
בשנת תרפ"ד לאחר עיכובים ודחיות נפתח בית החולים במעמד בו נכח הנציב העליון סר הרברט סמואל לכבוד האירוע יצא ספר התוכנית של בית החולים 'ביקור חולים' ובו פירוט תוכנית המבנה.
כשנה לאחר מכן נערך טקס חנוכת הבניין וזאת למרות שבניתו לא הושלמה. בניין בית החולים היה אז אחד הבתים הראשונים במה שעתיד להתפתח ולהיות מרכז העיר ירושלים של ימינו. במקביל, המשיכה פעילותו של בית החולים בעיר העתיקה, והבניין שימש כמקום אשפוז לחולים כרוניים והרחוב בו שכן בית החולים נקרא רחוב בקור חולים שם שנשאר עד היום.
הרב אברהם יצחק הכהן קוק, ראש הרבנים לארץ ישראל, פרסם כרוז בו הוא קורא לסייע בהשלמת בניין בית החולים:
"הבניין החדש… עומד לו עם כל הדרו המקסים, עם כל יפעתו, יקרת כבודו וגודלו. כנזוף ונכלם, חרפה שוברת את לבנו מדי עברנו על יד הבניין הנהדר, העתיד למלא תפקיד כל כך גדול וקדוש לעם ישראל בארצנו המחודשת, והנה הוא עטוי במעטה הבושה בלתי גמור ומשוכל. האומנם אין נדיבים בישראל? ישאל כל עובר, האם אין לבבות חמים שירגישו מהו בניין בית החולים הכללי לעדת ישראל הראשית בעיר קדשנו ותפארתנו?"
בשנת תר"ע מנהלי "בקור חולים" פתחו במאמצים להקים את הבניין מחדש מחוץ לחומות ירושלים. הם תכננו בניין חדש ומרווח, שיהיה בנוי במקום מרכזי, על פי תכנית מודרנית של בית חולים אירופי עם כל הצרכים והמכשירים הדרושים. הרוח החיה בארגון הפעילות היה הר"ר אברהם יעקב הכהן ז"ל.
באחד הפרסומים בנושא זה נאמר:
"בידיים ריקות ניגשו לקניית קרקע לבית החולים. ודווקא במקום החשוב והיקר ביותר, לצד דרך יפו. ויקנוה וישלמו בעדה במיטב, ובידיים ריקות נגשו אחרי כן להנחת יסוד הפינה לבניין החדש והגדול".
בשנת תרע"ב התקיים מעמד חגיגי של הנחת אבן הפינה לבניין החדש, על מגרש חדש ורחב ידים ב"מרכז השכונות החדשות". ובשנת תרפ"ד לאחר קרוב ל 100 שנים לפתיחת בית החולים, נחנך הבניין החדש שנבנה עבורו בעיר החדשה בירושלים, ברחוב המלך ג'ורג'. עם הכניסה לבית החולים נערך מעמד מרהיב של חגיגת חנוכת הבית ברוב עם בהשתתפות הרבנים הראשיים לישראל הגאונים רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל הראשון לציון רבי יעקב מאיר זצ"ל, והגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל.
בי"ט ניסן, ד' דחול המועד פסח בשנת תרפ"ד נחנך הבניין החדש שנבנה עבורו בעיר החדשה בירושלים, במעמד מרהיב, ברוב עם בהשתתפות הרבנים הראשיים לישראל הגאונים רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל הראשון לציון רבי יעקב מאיר זצ"ל, והגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל.המעמד התקיים בי"ט ניסן, ד' דחול המועד פסח ונטלו בו חלק נכבדי הציבור בעיר ורבים מבני היישוב. בניין בית החולים היה אז אחד הבתים הראשונים בסביבת מרכז העיר של ימינו.
שיתוף בית החולים באירועי קדם הקמת המדינה
במאורעות תרפ"ט אושפזו ב"בקור חולים" גם פצועי מוצא וחברון שהובאו לירושלים. ספר מיוחד על מה שאירע באותם ימים יצא לאור ע"י הסופר המנוח ר' פנחס גרייבסקי ז"ל, אשר שימש מזכיר "בקור חולים" קרוב לארבעים שנה. אחד מהילדים הפצועים, ממשפחת מקלב, היה לימים הרמטכ"ל השני של צה"ל. רופאי בית החולים הגישו עזרה רפואית לאנשי המחתרות הלאומיות של ארגון ההגנה, הארגון הצבאי הלאומי (אצ"ל), ולוחמי חירות ישראל (לח"י), שנפגעו בעת פעולותיהם לפני הקמת המדינה. מפחד השלטונות הבריטיים, אושפזו רבים מהם בתנאים מחתרתיים.
בית החולים בעידן מדינת ישראל
עם פרוץ מלחמת השחרור עבר בית החולים לשמש תפקיד מרכזי כמוסד רפואי בירושלים. חשיבותו עלתה עם ניתוק הקשר בין ירושלים המערבית לבית החולים הדסה הר הצופים. הקרבות בעיר העתיקה ניתקו את בית החולים 'ביקור חולים' מהמבנה הישן שנותר בידי הלוחמים הערבים. אך טרם הסתלקות המנדט הבריטי הצליחו עובדי בית החולים בחסות הצבא הבריטי לפנות מהמבנה את כל החולים. רק לאחר המלחמה, ובאיחור רב הושלמה בניית הקומה השלישית של בית החולים בשנת תשי"ט.
מלחמת ששת הימים שפרצה בשנת תשכ"ז העמידה את בית החולים 'ביקור חולים' שוב בקו החזית. בתי העיר המערבית היו תחת הפגזה ארטילרית של הלגיון הירדני. בבית החולים הוכנו 255 מיטות לקליטת נפגעים, הופעלו חדרי ניתוח במקלט ובקומת הקרקע.
סיום המלחמה הביא את העיר העתיקה תחת שליטת ישראל. אנשי הנהלת בית החולים יצאו לבנין בית החולים הישן ומצאו חורבה. הקומה השלישית נהרסה לחלוטין, ומהמבנה נותרו חורבות. במהלך שיקום הרובע הפך המבנה לאכסניית נוער.