יושב ראש מרצ, חבר הכנסת חיים אורון, הודיע הערב כי בכוונתו להתפטר מהכנסת ולפרוש מהחיים הפוליטיים בתוך מספר חודשים, אחרי 22 שנה כחבר-כנסת.
חברת הכנסת לשעבר זהבה גלאון צפויה להיכנס במקומו לכנסת.
במרצ לא הופתעו מההודעה, כיוון שכבר אחרי הבחירות, לפני כשנתיים, הודיע אורון כי הוא לא יתמודד לכנסת הבאה וכי רוב הסיכויים שהוא לא יסיים את הקדנציה.
תזמון המהלך טרם נקבע סופית, אך ייתכן שהפרישה תתבצע כבר בסוף המושב הנוכחי של הכנסת, בחודש מרץ, או לקראת כינוסו של המושב הבא.
פרישתו של אורון נובעת כנראה ממסקנה שאליה הגיע, ולפיה יוכל לתרום יותר לציבור מחוץ למשכן כנסת. יחד עם זאת, בתקופה שלאחר הפרישה הוא צפוי להמשיך לתפקד כיו"ר מרצ ואף לעזור לחברת הכנסת זהבה גלאון, שאמורה למלא את מקומו.
אורון, המכונה בפי רבים "ג'ומס", נבחר במרץ 2008 לראשות מפלגת מרצ, לאחר שמינה שורה של תפקידים ובהם שר החקלאות. אך לאחר כישלון המפלגה בבחירות לכנסת ה-18, שבהן זכתה לשלושה מנדטים בלבד, קראו חלק מחברי המפלגה להתפטרותו.
בשנת 1988 נבחר אורון בפעם הראשונה לכנסת ה-12 מטעם מפ"ם. הוא כיהן כחבר בוועדת הכספים ובוועדה לענייני ביקורת המדינה. לקראת הבחירות לכנסת ה-13 התמזגה מפ"ם עם רצ ושינוי, והקימו את מרצ. אורון נבחר לכהונה נוספת, מטעם המפלגה המאוחדת, והיה חבר בוועדה לביקורת המדינה ובוועדת הכספים, שבה שימש כרכז הקואליציה. בתפקיד זה הוביל יחד עם חיים רמון את חקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, ועמד בראש ועדת המשנה שטיפלה בהליכי החקיקה וקבעה את סל הבריאות המובטח על פי החוק. בנוסף, שימש באותה הכנסת כיושב ראש ועדת האתיקה, וכן כיהן בוועדת הכנסת.
לקראת הבחירות להסתדרות הכללית ב-1994, הצטרף אורון להתארגנות של חיים רמון ועמיר פרץ, שהקימו את סיעת "חיים חדשים בהסתדרות". התארגנות זו חוללה מהפך וניצחה את רשימת מפלגת העבודה בראשות חיים הברפלד. אחרי הבחירות מונה אורון לגזבר ההסתדרות. בין השאר ניהל בתפקיד זה את הפרדת קופת חולים כללית מההסתדרות, כחלק מיישום חוק ביטוח בריאות ממלכתי.
לפני הבחירות לכנסת ה-14 ב-1996, הודיע יו"ר מפ"ם, יאיר צבן, על פרישתו מהחיים הפוליטיים, ואורון היה לנציג הבכיר של מפלגה זו במרצ. במקביל, התפטר מתפקידו בהסתדרות. לאחר הבחירות שבה מרצ לאופוזיציה, ואורון היה ליושב ראש הסיעה.
עם הקמת ממשלת ברק בשנת 1999, התמנה אורון לתפקיד שר החקלאות. בראשית שנת 2000 הודיע על התפטרותו מהכנסת, על מנת לאפשר למוסי רז להיכנס לכנסת במקומו. בשל כך, לאחר פרישתה של מרצ מהקואליציה באמצע שנת 2000, נותר ללא תפקיד בזירה הציבורית. הוא שב לקיבוץ להב, ומונה ליו"ר מועצת המנהלים של מפעל "דולב". ב-2001 היה ליו"ר הנהלת מרצ.
בשנת 2003 שב לכנסת, וריכז את פעילות האופוזיציה בוועדת הכספים. באותה שנה היה לאחד מראשי יוזמת ז'נבה לפתרון בהסכם קבע לסכסוך הישראלי-פלסטיני. משלהי 2004 מקיים אורון מגעים רצופים עם מרואן ברגותי הכלוא בישראל, וסייע כמתווך ללשכות ראשי הממשלה, אריאל שרון ואהוד אולמרט, שביקשו לקבל את חוות דעתו של ברגותי על מהלכים המתקיימים ברשות הפלסטינית.
בכנסת ה-17, כיהן אורון כיו"ר ועדת האתיקה וכחבר בוועדת הכספים. ב-3 בדצמבר 2007 הודיע כי בכוונתו להתמודד על ראשות מרצ. זמן קצר לאחר מכן הודיע יו"ר המפלגה, יוסי ביילין, כי לא יתמודד שוב על ראשות המפלגה, וכי יתמוך באורון. ב-18 במרץ 2008 נבחר אורון לראשות המפלגה.
לאחר כשלונה של המפלגה בבחירות לכנסת ה-18, בהן זכתה לשלושה מנדטים בלבד, קראו חלק מחברי ממפלגתו לאורון להתפטר. זאת כדי לפנות את מקומו בכנסת לזהבה גלאון, שמוקמה במקום הרביעי ברשימה, לאחר שהוזזה מהמקום השלישי לטובת נציג "התנועה החדשה", אשר התאחדה עם מרצ, מהלך אותו הוביל אורון. אורון הצהיר כי יממש את אחריותו