במכתב ששיגרה, לסגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, מתריעה אילנה כהן, יו"ר הסתדרות האחים והאחיות בישראל, מהסכנות הגלומות במצוקת האשפוז בישראל. כהן מדווחת לסגן השר על תפוסה של מאה וחמישים אחוז במחלקות, תפוסה שאינה מאפשרת מתן טיפול ראוי לחולים.
כהן מעריכה כי מצוקה זו עשויה להוביל לצורך לסגור מחלקות שבהן יחרוג מספר המיטות מהמספר המורשה.
לדבריה של כהן במציאות הנוכחית לא תהיה ברירה ובתוך שבועיים לא יימצא פתרון ראוי למצוקה זו יאלצו בתי החולים להפסיק קבלת חולים מעבר למספר המותר.
במכתבה כותבת כהן:
משך שנים הסתדרות האחיות חוזרת ומתריעה בפני הגורמים המוסמכים על המצוקה האדירה במחלקות הפנימיות, בהן נאלצות האחיות להעניק טיפול בתת תנאים ובתת כוח אדם בלתי נסבלים, המגיעים לכדי סיכון ממשי של אוכלוסיית מדינת ישראל ומציבות את האחיות במחלקות הפנימיות בבתי החולים בפני סיכונים מקצועיים ופליליים בלתי מתקבלים על הדעת.
ככל שנוקפות השנים, המאושפזים במחלקות הפנימיות הופכים ליותר מורכבים, כמות המונשמים נוסקת וגילם של המאושפזים עולה במהירות [כאשר ברבים מהם קיימת תלות סיעודית – גבוהה ביותר], ויחד עם כל זאת התפוסות במחלקות אלה גולשת, לא רק בחודשי החורף, אל עבר ה-150%, ומנגד, בשעתם הקשה ביותר, החולים המאושפזים מוטלים ומוזנחים במיטות המוצבות במסדרונות ובמעברים - לעיני כל, תוך פגיעה אנושה ביכולתנו להעניק טיפול הולם ותוך רמיסת זכותם הבסיסית כבני אדם לטיפול רפואי בכבוד.
אם לא די בכך, הרי שהנהלות בתי החולים פתחו במחלקות הפנימיות עשרות יחידות מוגברות לטיפול בחולים המונשמים, אך זאת מבלי לתגבר את כוח האדם המקצועי והאמצעים ההכרחיים שם כפי שדרוש לטיפול בחולים מורכבים וקריטיים אלו.
במצב דברים זה, במיוחד לאור מורכבות ומספר החולים ביחס למשאבים הפיזיים ולכוח האדם, האחיות אינן מסוגלות להעניק טיפול הולם ובטוח, הן תאלצנה לסגור את שערי המחלקות כל עת שיחרגו ממספר המיטות המורשות לקבל טיפול בהתאם לרישיון משרד הבריאות – למחלקה הספציפית בית החולים ובתנאי שהוקצה תקן כוח האדם המחייב של האחיות באותה המחלקה, שאם לא כן תפעל המחלקה בהתאם לכוח האדם המוצב בפועל.
על כן אנו מבקשים לקיים עם כבוד סגן השר פגישה דחופה בעניין, וכן להודיע להנהלות בתי החולים כי היה ולא יינתן פתרון למצוקה הקשה כאמור, בתוך שבועיים , לא נאפשר לאחר מועד זה קבלת חולים מעבר לתקן המיטות של המחלקה, והכל על מנת להבטיח טיפול למטופלים ולמנוע אשפוזם של חולים בפרוזדורים, בחדרי האוכל, לצד חדרי השירותים.
ברקע הדברים ובעטיים נבקש לציין, כי מכתבנו זה נכתב בלית ברירה ומתוך תחושה מתמדת של תסכול, שחיקה וחוסר אונים - מצב בלתי מתקבל על הדעת כשהמשובר בעוסקים במקצוע האחות.