לא ברור אם התקשורת תצליח להציל את רומן זדורוב, אבל נדמה שמשהו מתעורר. משהו, ואולי מישהו, הצליח להעיר בתקופה האחרונה את כלי התקשורת להפנים שמשהו בפרשה הכואבת הזו של רצח תאיר ראדה לא ברור, ובהחלט יתכן שאם האיש הזה יישלח למאסר עולם, כפי שהשיתו עליו השופטים, יהיה בכך עוול שלא יכופר.
בימים האחרונים מציבה התקשורת עוד ועוד סימני שאלה מטרידים מאוד בפרשה הזו בפני הציבור בישראל. מתחזקת יותר ויותר התחושה שהתעלמות מסימני השאלה הללו לא תאפשר לנו לומר שידינו לא שפכו את הדם הזה, ולתשומת ליבכם המונח 'הדם הזה' נוגע גם לדמו של זדורוב, אם יושלך לכלא, וגם לדמה של תאיר המנוחה, שבהחלט יתכן שרוצחה (או רוצחיה) מסתובבים חופשי.
לפני מספר שבועות ראיינתי ביומן ערוץ 7 את החוקר הבכיר דורון בלדינגר, מהנדס, מומחה וידאו וסאונד לתחום החקירות והמשפט הפלילי, שסיפר בתמצית המתבקשת מראיון רדיו על חלק מהראיות החותכות לפיהן נגד זדורוב נרקמה עלילה שנועדה לאפשר לכמה חוקרי משטרה לסמן 'וי' על התיק הזה ולסגור אותו.
בלדינגר סיפר על הממצאים בזירת הרצח – שערות בידיה של תאיר המנוחה, שערות שככל הנראה נתלשו תוך כדי מאבק ואף אחת מהן אינה שייכת לזדורוב, על היעדר מוחלט של דם על בגדיו, נעליו או כליו של זדורוב, העדר טביעת אצבע והימצאותן של טביעות אצבע אחרות בזירת השטח, על טביעות נעליים קטנות מאלה של זדורוב שנמצאו במקום ועוד. לכל אלה הוסיף בלדינגר וסיפר על התנהלות חקירה בעייתית מאוד בה תודרך זדורוב כיצד עליו לשחזר את הרצח, על שינויים שבוצעו בתסריט הדו"חות כדי שאלה לא יסתרו את טענותיו של זדורוב, ועוד ועוד שיבושים.
בעקבות השיחה ההיא שיגר לי בלדינגר סרט שערך, סרט שאמור היה להיות סרט חובה לכל מי שהאמת בוערת בו (גם אם לא תסכימו למסקנותיו כדי להגיע למסקנה הפוכה חייבים לראות אותו ולהתמודד עם כל מה שיש בו).
לאורך למעלה משעה ניתן לראות בסרט כיצד נגרר זדורוב אל ההודאה ברצח, הודאה ממנה חזר בו, אך ככל הנראה היה זה מאוחר מדי עבור בית המשפט. הסרט כולל את קטעי החקירה של זדורוב, צילומי זירת הרצח לפרטיה (המזעזעים, יש לומר), השחזור, מסמכים רבים ועוד. המסקנה מהצפייה בסרט ההוא חד משמעית – למישהו היה חשוב מאוד להפליל את האיש הזה ולשם כך הופעלו עליו אמצעים פסיכולוגיים ברוטאליים שנדמה שהיה בכוחם לשכנע כל אחד מאיתנו שהוא הרוצח, לו היו מופעלים עלינו.
בסרט ניתן לראות את שלבי מעצרו וחקירותיו של זדורוב, וכיצד מצליחים החוקרים לשכנע אותו שמשהו קרה שם בבית הספר, וגם אם הוא לא ממש זוכר מה היה שם הוא זה שעשה זאת.
שלב מרתק בסרט הוא השלב בו מגיע זדורוב לזירת הרצח לביצוע השחזור. כשהוא נמצא בתא השירותים הסגור הוא נשאל ממלוויו, חוקרי המשטרה, איך יצא ממנו. כשהוא מנסה ללחוץ על ידית התא הוא מגלה שהמנעול שבור, ואז מנסה לחשוב כיצד אם כן יצא הרוצח. הדרך היחידה שנראית לו באותו רגע היא לטפס מעל הדלת והוא אכן קופץ מעל הדלת, אבל פרט אחד שהוא לא יודע והחוקרים המאוכזבים כן יודעים הוא שסימני דם מנעליו של הרוצח נמצאו על הקיר שבצד תא השירותים, כלומר הרוצח יצא בדילוג מעל הקיר ולא מעל הדלת. העובדה הזו ועובדות נוספות המורות על האופן בו הוא מתודרך ברמיזות ובאמירות ברורות אל השחזור, לא הטרידו איש משופטיו ששלחו אותו למאסר עולם.
איכשהו לא מתייחסים לעבודה שתאיר נרצחה בסכין משוננת ולא בסכין יפנית כפי שהואשם זדורוב, אין התייחסות לכיוון תנועת הסכין התואמת אדם שמאלי בעוד זדורוב ימני, אין התייחסות לעוד עשרות הוכחות המנקות את זדורוב מאשמה. מה שהשפיע על השופטים היה אך ורק הודאתו שנגבתה באופן בעייתי ביותר (זוכרים את עמוס ברנס? זוכרים את כנופיית מע"צ? זוכרים את כל אותם "רוצחים" שהודו, נכלאו ולמרות זאת הוברר שנכלאו לשווא).
בלדינגר שיגר את הסרט שלו למספר לא מבוטל של משפטנים ואנשי ציבור. הוא קיווה שמישהו יחליט שאי אפשר להשאיר את הפרשה הזו כך וידרוש תשובות. בינתיים רובם העדיפו למלא את פיהם מים ולזדורוב לא נותר אלא לקוות שמישהו בבית המשפט העליון יהיה די אמיץ כדי לבדוק את הפרשה הזו מבראשית.
היום (ד') יעלה הערוץ הראשון של הטלוויזיה את הסרט 'מי רצח את תאיר ראדה'. אני חייב להודות שלא ראיתי אותו, אבל די בכך שאנשי הערוץ מבטיחים פתיחה מחדש של השאלות סביב הרצח כדי להפוך את הסרט הזה לסרט חובה למען האמת של כולנו, למען זדורוב, למען תאיר ז"ל.