השמועות מדברות על כך שמסמכי ויקיליקס וחשיפותיהם אודות השחיתות בארמונו של נשיא טוניסיה, זין אל-עאבדין, הם שהובילו את ההמונים לרחובות, אולם ד"ר טלי שנהב, מומחית לטוניסיה, נראה שהדברים מורכבים מעט יותר. ביומן ערוץ 7 אומרת ד"ר שנהב כי השחיתות בארמון הנשיאות הייתה ידועה לעם מזה שנים, וקשה להצביע על הגורם הממוקד שהוביל את ההמונים לצאת לרחובות דווקא כעת.
ד"ר שנהב, המרכזת את יחידת המזרח התיכון במכון טרומן של האוניברסיטה העברית וחוקרת בתחום התקשורת הפוליטית במזרח התיכון ובצפון אפריקה, קובעת כי "העם אומר כעת את דברו והחליטו שם שאם יש דמוקרטיה בחוק היא צריכה להתיישם גם בפועל".
בדבריה מזכירה שנהב כי החוק הטוניסאי מגדיר את השלטון שם כדמוקרטי וככזה הוא נושא חוקה בעלת אופי מערבי כמעט מאז היווסדה של המדינה, אך למרות זאת מאז שלטונו של אל-עאבדין, כלומר מזה 23 שנים לא התקיימו בחירות במדינה, כלומר המדינה מתנהלת בניגוד לחוקה.
לדבריה ברור לעם הטוניסאי כי במרוצת 23 שנות נשיאותו צבר אל-עאבדין כוח שלטוני מושחת רב שקומם את העם שהמתין עד לרגע בו יכול היה להתפרץ.
בדבריה מתייחסת ד"ר שנהב לאופי הסיקור התקשורתי בטוניס לאירועים. "הסיקור התקשורתי שם מעניים מאוד. יש שם חופש ביטוי מוגבל, אבל באתר הטלוויזיה הממלכתית ובטלוויזיה הממלכתית שבהם הסגנון מערבי האווירה שונה. הם משדרים החל מהבוקר תכניות רגילות לילדים, סרטים מצוירים וכו', אבל בתחתית המסך רצות כתוביות ובהן ציטטות של מנהיגים. הם לא רואים שידורים ישירים כפי שניתן היה לצפות ממדינה מערבית. מהדורות החדשות מתארות את מה שמתרחש ומראות חבורת בוזזים והתמקדו על לכידתם. הם בוזזים חנויות, בתים ועוברי אורח. במהדורות מתואר מצב החירום של המדינה ככזה שנועד לשלום הציבור".
ומי ירוויח מכל המהומה הזו? לד"ר שנהב אין שם של אדם שייצא מנצח מהאירועים, לטעמה "המרוויח הגדול יהיה העם. להערכתי הדיכוי של המהומות לא יהיה אלים כמו שהיה באיראן לאחר הבחירות, והעם ידאג ליישום הדמוקרטיה בפועל, כלומר בחירות בכל חמש שנים".
"טוניסיה היא המדינה הנכונה שבה יכולים אירועים כאלה לקרות. העם שם קיים כך מאות שנים ללא מלחמת אחים. זו מדינה שפויה הרבה יותר ממדינות אחרות באזור. המבחן יהיה באופן שבו ידוכאו המהומות. אם לא נגיע לרמות אלימות קשות הרי שהדמוקרטיה תשוב לשרור במדינה".
ומה באשר להשלכות על מדינות שכנות? האם רוח המהפכה צפויה להדביק מדינות ערביות נוספות? להערכתה של שנהב למעט סיכוי קטן שהדברים יתרחשו באלג'יריה לא קיים סיכוי לכך במדינות כמצרים ואחרות. "המדינות האחרות יקשיחו את האחיזה בקבוצות שעלולות למרוד ולא יאפשרו להם להראות ניצנים של מרידה. במדינות כמו ערב הסעודית האיום כלל לא יגיע כי הרי שם אין בכלל חופש ביטוי. בירדן השלטון יודע לקיים חופש ביטוי תחת שליטה. הוא מאפשר שחרור מתחים בהפגנות מבוקרות. שם האופי השלטוני שונה והתרבות השלטונית והאזרחית שונה. הממשל הירדני מאפשר אזרחות לרוב הפלשתיני, מאפשר עבודה במקצועות חופשיים".
להערכתה מציאות זו מונעת כוונות מרידה גם מהאוכלוסייה שלכאורה עשויה הייתה להוביל מרד, ועל אף השחיתויות הידועות בארמון המלוכה, שחיתויות המביאות למצב בו בבירה עמאן אין מים במרבית ימות השבוע ועם זאת הגינות שסביב הארמון ירוקות ופורחות, חוסר במזון ובמצרכים בסיסיים נוספים, ואף על פי כן יודע הממשל שם לתעל את המחאה לאפיקים נשלטים.