בישראל, כמו בשאר העולם המערבי עוקבים בדאגה אחר האירועים במצרים והחשש לקריסת המשטר שם. פרופ' אלי פודה, חוקר ומרצה בחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית, מעריך ביומן ערוץ 7 כי לנוכח הדמיון באופי המשטרים בעולם הערבי מצרים אינה המשטר האחרון שבו צפויה מהומה מסוג זה.
"העובדה הזו לא צריכה להפתיע אותנו. העולם הערבי מאוד דומה מבחינת השלטון שבו, ולכן הסיכוי שההפיכות יימשכו גם במדינות אחרות בגדול קיים. הדברים תלויים במה שיתרחש במצרים", הוא אומר ומוסיף כי גם אם יעלה בידי הצבא המרי להשתלט על המהומות ולהותיר את המצב כפי שהוא, הרי שיש בכך אינדיקציה לעמים במדינות ערביות נוספות לכך שניתן לצאת אל הרחובות ולהביא לשינויים שלטוניים.
לטעמו של פרופ' פודה בהפיכה המצרית קיימת גם תקווה לדמוקרטיזציה, אך גם חשש מאיסלאמיזציה של השלטון שם. "יתכן ויהיו יותר חירויות, אבל כישראלים יש לנו אינטרסים מסוימים ודמוקרטיזציה טומנת בסכנה".
פודה מציין כהתנהלות נכונה את החלטת ישראל שלא להביע עמדה ברורה על המתרחש במצרים שכן לא ברור מה יהיה באחריתו של המהלך, "יתכן שהאליטה הנוכחית תישאר ורק עומאר סולימאן יחליף את מובארק. אם בכך יסתיימו האירועים זה יגרום לכך ששני הצדדים יצאו שבעי רצון. שניהם יקבלו גם מהלומה וגם הישגים".
עם זאת מדגיש פרופ' פודה כי ההמונים ברחובות מצפים לשינוי משמעותי הרבה יותר מהחלפת הראש בדמותו של סולמיאן. "העיניים נשואות לבחירות ב-2011. הם דורשים שינויים משמעותיים, שינויי חוקה, שינויים שיאפשרו התמודדות לכל אחד בבחירות. הרי אין ספק שהבחירות האחרונות היו מזוייפות כאשר לאחים המוסלמים אין שום אחיזה שלטונית. השינוי של סולימאן לא יספק אותם".
להערכתו מצב זה בו ינסה מובארק להסתפק בהצבת סולימאן כמועמד בבחירות הקרובות והקדמתן בהחלט אפשרי שכן "ברור שמובארק סיים את תפקידו. היה ברור שהוא לא יכהן ולכן הוא רצה להבטיח את מינוי בנו גמאל. לשם כך הוא ערך שינויים בחוקה, מינה אותו לתפקיד בכיר ועוד. כשזה לא קורה יש בכך מכה קשה עבור מובארק, אבל זו עדיים לא מכה אנושה. בחירות מהירות תהיינה לטובת השלטון כי בכך לא יתאפשר לאופוזיציה להיערך. יהיה בכך פתח לשינוי ולדמוקרטיזציה, ויהווה סימן למדינות האחרות. כך היה גם בהפיכה ב-52 שהפכה דוגמא ומשל להפיכות נוספות".
ובאשר לעצם המניע שהוביל את ההמונים לרחובות אומר פרופ' פודה כי בניגוד למתרחש בטוניסיה אין מדובר בשחיתות אישית בולטת של ההנהגה אלא באופן השלטון שהציבור מאס בו. סוג השלטון הסמכותי, זה שמשאיר בידו את רוב ההחלטות, קומם את ההמונים הדורשים שינוי. הוא מזכיר בדבריו כי המדיניות השלטונית הזו הייתה כה בולטת עד שבבחירות האחרונות לא הסכים נציג האופוזיציה, אל ברדעי, להתמודד כלל כדי שלא לשחק את המשחק לידי הממשל.
ומה לגבי ישראל והיחסים המדיניים במידה ויוחלף שלטון? פרופ' פודה מעריך כי אנחנו "צריכים להיות מוטרדים", אך עם זאת הוא מדגיש כי האינטרס של כל ממשל, גם אם יהיה זה ממשל איסלאמי דתי, הוא להימנע ממלחמה. "לא בהכרח כל משטר ימהר לבטל את הסכם השלום", הוא אומר ומזכיר את ההטבות האמריקאיות והאירופאיות מהן נהנית מצרים בזכות אותו הסכם, מה שעשוי להיפסק אם יוחלט על ביטולו. להערכתו קשיי הרווחה והכלכלה במצרים אינם מאפשרים לשלטון כלשהו להפנות משאבים ואמצעים למאבק עם ישראל. שם יעדיפו, כך הוא מעריך, להפנות משאבים פנימה, ובאשר לישראל להחריף את מדיניות השלום הקר בהפסקת התיאום המודיעיני והמדיני הקיים כיום.