מולי שפירא נחשב לאבא של התרבות בגלי צה"ל, וכידוע יש לו תכנית מואזנת (אם כי לרוב לא מאוזנת...) מאוד מדי יום שישי, 'בילוי נעים'. אז כל עוד האיש עוסק בסרט חדש או בהצגה ישנה אפשר להעביר, אבל כשהוא גולש לעניינים אחרים מתחילות לא מעט בעיות.
בסוף השבוע שעבר שודרה התכנית כרגיל ובמהלכה ראיין שפירא את השר לשעבר, פרופ' אמנון רובינשטיין, לרגל הוצאתו לאור של ספר חדש פרי מקלדתו. לאחר שהפליגו בשבחו של הספר והסופר, מצא משום מה שפירא לנכון לבקש מרובינשטיין לחוות דעתו על כמה מענייני היום, והנה לעיונכם תמליל הדברים שעסקו בסוגיית צו המעצר לרב דב ליאור, נושא המאוד לא קשור לתחומי עיסוקיו של מולי שפירא, נושא שככל הנראה שפירא לא רק לא מבין בו אלא גם לא מעודכן בו:
שפירא: "...והנה היום, הרב דב ליאור אחד מרבני יש"ע מתבטא באופן גזעני חמור ביותר. מה הוא בדיוק אמר, אני כבר לא... אתה יכול לצטט לי?"
רובינשטיין: "הוא התיר את דמם של ערבים".
שפירא: "התיר את דמם של הגויים, של ערבים..."
רובינשטיין: "דמם של לא יהודים... בוא נהיה מדויקים, בוא נדייק".
שפירא: "והוא לא מוכן להגיע לשימוע במשטרה, מה קורה כאן?"
רובינשטיין: "לדאבוני הרב בשנים האחרונות מיעוט קטן הוציא את עצמו מהכלל. לא מוכן לקבל את הדין של הדמוקרטיה הישראלית, והוא עומד מחוץ לחוק. ...הרוב הגדול שומר על החוק, עובד קשה ומשרת בצה"ל. יש קבוצה שבזכות הכוח שלה בממשלה אומרת אני לא כפוף לשום דבר. אני כפוף רק לעצמי ולפירוש שלי של מה שרוצה הקדוש ברוך הוא".
שפירא: "זה אסון בטווח ארוך".
רובינשטיין: "זה אסון גדול מאוד. כמו שהשחרור של סקטור שלם משירות בצה"ל או העובדה שהממשלה מממנת את בתי הספר של החרדים שאין בהם לימודי מידה ואין בהם מילה על דמוקרטיה או בעצם על מדינת ישראל. זה אסון, וזה אסון שהציבור לא מתקומם נגד העניין הזה".
עד כאן הציטוטים, ועכשיו לשלב ההערות:
מכיוון שמולי שפירא מתהדר בתכניתו לא פעם כמי שלמד משפטים ואפילו הוסמך כעורך דין, הייתי מצפה ממנו לדייק כשהוא מטיח האשמות. ציפיתי כך גם מפרופסור למשפטים שהיה בעבר אפילו שר חשוב בממשלת ישראל, בעיקר כשהוא מוצא לנכון לומר את המילים "בוא נהיה מדוייקים", אבל כנראה שכאשר שני המשפטנים נפגשו משהו עם העובדות התפקשש להם.
אז, רבותי, רובינשטיין ושפירא, כמה תיקונים שכדאי שתיקחו לתשומת לב רגע לפני שאתם מתבטאים בכזו נחישות:
הרב דב ליאור לא אמר שום דבר היום שהוביל לצו המעצר, ובעצם הוא לא אמר כלום, אלא רק כתב, ומה שהוא כתב ממש לא התיר דמם של ערבים, גויים, לא יהודים, או איך שלא תקראו לזה. הרב ליאור בסך הכול כתב הסכמה לספר הלכתי שסביר להניח שהתוכן שלו לא מי יודע מה מוצא חן בעיניכם (זכותכם, למרות שלא קראתם אותו ואפילו את כריכתו לא ראיתם, כך אני משער). והרשו לי לנחש – לא אתה מר רובינשטיין ולא אתה מר שפירא לא קראתם את ההסכמה, נכון? איך אני יודע שליהגתם והתגוללתם על הרב בלי לקרוא את דבריו? כי אני דווקא כן קראתי את אותה הסכמה. חיפשתי קריאה לרצח ערבים, גויים או מישהו אחר, ולא מצאתי לא מיניה ולא מקצתיה.
אז הנה לכם ציטוט מדויק של הסכמת הרב ליאור, עיינו בה, חפשו בה, קראו אותה ישר והפוך, נסו אולי בדילוגי אותיות או בגימטריות למצוא את ההסתה לרצח הבא. אם תמצאו, צרו קשר.
וכך כתב הרב ליאור:
"הובא לפני הקונטרס הגדול שחיברו הרבנים הרב יצחק שפירא והרב יוסף אליצור, בשם תורת המלך, הדן בסוגית דיני נפשות בין ישראל לעמים.
דומני שאין עוד חיבור שמאסף את גל הנושאים השייכים לתחום זה בספר אחד.
ראיתי ושמח לבי בראותי יצירה נפלאה מלאה וגדושה בהבאת המקורות ובהסברת הנושאים החל מהתלמוד דרך רבותינו הראשונים עד גדולי הפוסקים בדורות האחרונים. מבין השיטין ניכר גודל ההשקעה והעמל שהשקיעו הרבנים בלמידת הנושאים, במיונם ובעריכתם, נעשתה כאן מלאכת קודש שראויה לכל הערכה וציון.
זה תחום שהוא די אקטואלי בייחוד בזמן שיבת עם ישראל לארצו, יש לדעת מה היא עמדת ההלכה היהודית האמיתית בהתייחסות לכל המצב הלא נורמאלי שאנו שרויים בתוכו, זה נותן את הכיוון הנכון וההסתכלות האמיתית על האירועים וההתמודדות איתם, ראוי החיבור הזה לעלות על שלחנם של מלכים מאן מלכי רבנן וכל שוחרי תורה ואוהביה שיראו איך שתורת ישראל מדריכה את האדם בין בחיים אזרחיים הרגילים והן בזמן מלחמה.
שיזכו הני תרי צורבא מרבנן להוציא עוד ספרים בנושאים דומים ויפוצו מעיינותיהם חוצה לזכות את הרבים ולקרב את ישראל לאביהם שבשמים".
עד כאן לשון ההסכמה. מי שהאזין לדברי המשפטנים המלומדים שפירא ורובינשטיין היה יכול להעריך די בוודאות שהרב ליאור הוקלט כשהוא מחמש את תלמידיו ברימוני יד וקלצ'ניקובים בדרכם למסגד הקרוב. לעומתם, מי שקורא את הדברים סבור אחרת, לא?