בית המשפט המחוזי בבאר שבע גזר היום 15 שנות מאסר על שאקר אבו-מור, תושב הרצועה, בגין הנחת מטענים לשם פגיעה בכוחות צה"ל ועבירות נוספות. עם זאת, תקופת מאסרו מתחילה מיוני 2007 כאשר נעצר, כך שנותרו לו רק 11 שנה.
אבו מור התגייס לחמאס בשנת 2001 בהיותו כבן 20 בעקבות פנייתו של מחבל החמאס טארק אבו-אלחצין, שנהרג אח"כ. . מאז, ועל פני תקופה ארוכה, ביצע פעולות טרור רבות, שהלכו והסלימו. תחילה הוא הוביל במכוניתו עבור טארק רובה קלצ'ניקוב, תחמושת ומטעני חבלה, למסגד אל-רחמה.
לפני מותו של טארק בשנת 2004, הוא קיבל מידיו שני מטעני חבלה קטנים, אותם החזיק והסתיר בקרבת ביתו. במועד כלשהו במהלך שנת 2006 הובילו אבו-מור, אחיו האני ונאג'י אבו-טילח את המטענים, לאחר סיכום מוקדם ביניהם, לאזור סופה. אבו-מור ונאג'י הניחו את המטענים על דרך עפר הרחוקה כ-350 מ' מגדר הגבול, ובמרחק של 200 מ' האחד מהשני, במטרה להפעילם כנגד כוחות צה"ל. המטענים היו אמורים להיות מופעלים על פי פס דריכה, אך לא התפוצצו.
בשנת 2006 נעתר לפנייתו של פעיל חמא"ס בשם אבו-עימאד, והצטרף אליו ואל פעילי חמא"ס נוספים, לפעילות שמטרתה הנחת מטען חבלה כדי לגרום למותם של חיילי צה"ל. בפעילות הניחו אבו-עימאד ושניים אחרים את מטעני החבלה במקום בו אמורים היו לעבור חיילי צה"ל, ובאותה עת צפה אבו-מור על האזור, כדי לאפשר לאחרים להניח את המטענים. אבו-מור נותר בתצפית בקרבת מקום, כדי להודיע לאחרים מתי חיילי צה"ל מגיעים למקום, וזאת על מנת שידעו להפעיל את המטענים, אולם, כיוון שחיילי צה"ל לא הגיעו למקום, עזבו אבו-מור והאחרים את המקום.
בשנת 2002 הוא סיכם עם טארק לערוך תצפיות על תנועת כוחות צה"ל באזור חיזעה וסופה. במסגרת זו לקח אבו-מור משקפת ומצלמת וידאו לאזורים המדוברים, עקב אחרי תנועת כוחות צה"ל באזור וצילם אותם במצלמה. לאחר מכן, דיווח אבו-מור לטארק על תנועת כוחות צה"ל ונתן לו את המצלמה, סרט הצילום והמשקפת.
התובעת עו"ד מורן גז הדגישה כי אבו-מור החל את פעילותו החמורה כנגד בטחון המדינה, פעילות שנמשכה לאורך שנים, כבר בהיותו בגיל 20, ועד שהגיע לגיל 26. פעילותו הסלימה עם השנים, כאשר החל את פעילותו בביצוע תצפיות עבור אחרים ולאחר מכן עבר לפעילות אקטיבית יותר של תכנון פיגועים יחד עם אחרים, הוביל במו ידיו שני מטעני חבלה והניחם על מנת לפגוע בחיילי צה"ל, אשר במזל לא עברו במקום ועל כן לא נפגעו. אבו-מור לא התייאש, וגם לאחר מכן הצטרף לאחרים ושוב יצא לבצע פיגוע חבלה כנגד חיילי צה"ל על ידי הנחת מטענים, הפעם בעת ששימש כתצפיתן לחבריו. גם במקרה זה, אך במזל לא נפגעו חיילי צה"ל, כיוון שלא הגיעו למקום.
לדברי התובעת, אין לזקוף לזכותו של אבו-מור את העובדה שלא נפגעו אנשים כתוצאה ממעשיו, שכן הדבר לא אירע בשל חרטתו, והענישה צריכה לשקף את החומרה שבמעשים. בנוסף, לדבריה, לא ניתן לומר שאבו-מור חסך מזמנו של ביהמ"ש, שכן נשמעו כמעט כל עדי התביעה, פרט לעד אחד, והמשפט מתנהל מזה כ-3.5 שנים. לכן, התובעת ביקשה להטיל על אבו-מור, אשר ממניעים לאומניים ביקש לפגוע בחיילי צה"ל, ענישה המתקרבת למקסימום הקבוע בחוק ומאסר על תנאי מרתיע.