לידה טבעית בין כותלי הבית

בגליון פנימה החדש, לצד טורים חדשים של אלידע בר שאול וארז משה דורון ולצד כתבות מקור עם קרוליין גליק על האתר הפופולרי לאטמה ועם שחקניות ההצגה "חלומה של כל אישה", ולצד הטורים הקבועים של הרבנית צביה אליהו הרבנית ימימה מזרחי והתזונאית טליה שפר מופיע במגזין האחרון לחודש אדר כתבה נרחבת הסוקרת בצורה מקיפה את תופעת לידות הבית ההולכת ומתפשטת.

המומחה פרופסור שמחה יגל, ד"ר אבנר שפטן, בני זוג שילדו לאחרונה בבית ומיילדת המתמחה בלידות בית, דנים לעומק בתופעה. אז האם את הלידה הבאה תעשי בבית? לפני שאת מחליטה אנו ממליצות בחום שתקראי את הכתבה הבאה - מתוך מגזין הנשים החדש "פנימה" - מהדורת חודש אדר.

כיום יותר ויותר נשים מבקשות ללדת בבית, לידה אשר בעבר הייתה מקובלת מאוד. אמי שתחיה מספרת שהיא היחידה מבין אחיה שנולדה בבית חולים נוצרי במרוקו, דבר שנחשב אז לסכנת מוות. אף אישה יהודייה או ערבייה לא הייתה יולדת בבתי חולים, בשל סיפורי הזוועה שהלכו וגברו בקרב תושבי הכפרים. שכנותיה ביכו את לכתה של סבתי, וכששמעו שחזרה והביאה איתה תינוקת כמו של הנוצריות, קרי לבנה באופן יוצא מהרגיל, נהרו נשות הכפר במשך כמה ימים לראות את הפלא. חמותי שמוצאה מהונגריה נולדה, כמקובל באותם ימים, בבית בחברת מיילדת ורופא משום הסכנה ללדת בבתי חולים.

רוצה הביתה

אמרה ידועה היא שסיפורי לידה אצל הנשים מקבילים לסיפורי הצבא אצל הגברים: זה תמיד מעניין, תמיד כולן יקשיבו לך, ואת מצדך לא תחסכי פרטים. אולם נשים רבות בימינו חוו טראומות רבות מבית החולים. נעה צור, בת שלושים, התלבטה רבות כשהרתה לראשונה האם ללדת בבית או בבית חולים. לא הרבה נשים מתלבטות בבעיה שכזו, ולרובן ברור מאליו שיולדים בבית החולים.

נעה לא שיתפה את סביבתה בהתלבטות שלה. "עייפתי מלשמוע שוב ושוב את נאום 'חוסר האחריות' שבדבר", היא מספרת. "מה גם שההתערבויות הרפואיות ומדיניות ההפחדות שפיתחו להם כמה רופאים ורופאות כבר הייתה מוכרת לי בהחלט ולא רציתי להיכנס לזה. לבסוף בחרנו בדרך האמצע מכיוון שהייתה זו לידה ראשונה, ונסענו כשעה לבית חולים עם חדר לידה טבעית שאליו לא הוכנסנו בסוף בשל קבלת החלטות מוטעית של הצוות הרפואי. לאחר הלידה הטראומטית שעברתי שם והיחס המשפיל של הצוות הרפואי נשבעתי לא לדרוך שם שוב לעולם ויהי מה. ברוך ד' נולד לנו בן מתוק שפיצה על ההתנהגות הנוראית שלהם. יום למחרת אותה לידה אמרתי לבעלי: 'הם לא ישברו אותי! אני עוד אראה להם שאני יודעת ללדת'", היא אומרת. אז החליטה נעה שמכאן ולהבא תלד בבית.

ברברה בן עמי (52), נשואה ואם לשלושה, עלתה לארץ לבד ללא משפחתה בשנת 1977. היא מחזיקה בתואר שני בסיעוד ובעברה הייתה מיילדת במשך עשרים שנה בהדסה עין כרם. לפני מספר שנים עשתה הסבה לתחום לידות הבית, והיא משלבת בהן סיוע מקצועי בהומיאופתיה והרבה ניסיון. ברברה סיימה את תפקידה בהדסה עין כרם באווירה טובה, והראיה לכך היא שאת הטלפון שלה בתור מיילדת בית ניתן לקבל מהמיילדת האחראית על לידה טבעית ב'הדסה' בתוספת מחמאות רבות.

כבר לפני שלוש עשרה שנה התחילה ברברה ללמוד את תחום הלידה הטבעית, אך רק לפני שלוש שנים הבשילה החלטתה הסופית בעניין והיא הפכה למיילדת בית. וכך היא מספרת: "במהלך שנותיי כמיילדת, העניין העיקרי שלי בתוך מסגרת בית החולים היה הדרכה לקראת לידה ולידה טבעית. השתתפתי בכתיבת הנהלים ללידה טבעית בהדסה עין כרם, אך בסופו של דבר התפקחתי והתאכזבתי מההתערבויות הרפואיות הרבות, מטקטיקת ההפחדה ומזירוזי לידה בלתי מוצדקים רבים. ישנה אמונה עיוורת בכל הנוגע לדגם הרפואי של לידה, והגישה הזו מושרשת כל כך בחברה ובבית החולים.

"התעניינתי בלידת בית כשהשתתפתי בקורס ניהול לידה טבעית בהנחיית מיכל בורנשטיין בשנת

הידעת? * בישראל תחום לידות הבית אינו מוכר על פי חוק אלא רק בדיעבד. * מיילדות בית מורשות תוכלנה לתת הפנייה מוסמכת לרופא ילדים לקבל את היילוד לבדיקות שגרתיות לאחר הלידה, וכן לקבלת אישור לידה לרישומו במשרד הפנים. עוד עובדות בכתבה המלאה

1999", מספרת ברברה. "במהלך הקורס הבנתי שהמילים 'בטוח', 'הטוב ביותר' ו'בית חולים' לא בהכרח הולכות יחד. השיעור הגבוה של ניתוחים קיסריים ושל התערבויות לא מוצדקות בלידה לשם 'יתר ביטחון' או מסיבות אחרות, ללא שיפור בשיעורי התחלואה והתמותה של יילודים ויולדות לאחר הלידה, עודדו אותי לבחון אפשרויות אחרות ללידה".

במהלך הקורס ללידה טבעית הכירה ברברה את רונית קופלס, מיילדת בית. קופלס הזמינה את ברברה ללוות אותה ללידת בית. "לידת הבית שנכחתי בה יחד עם רונית הייתה שונה מכל מה שחוויתי בבית החולים", היא מספרת. "היה זה אירוע שהשפיע באופן דרמתי על חיי, על האופן שבו האמנתי שלידה צריכה להיעשות, ועל תפקידי כמיילדת וכמדריכת הכנה ללידה. הבנתי כי זו המיילדות שעליה חלמתי ושאותה חיפשתי. מיילדות שיש בה קשר עמוק בין המיילדת ובין בני הזוג, קשר שמבוסס על אמונה, כבוד ואחריות, יחד עם בטיחות ומקצועיות. ידעתי כי עלי לעשות שינוי קיצוני, אך השינוי לקח זמן. לאחר שחוויתי מה לידה יכולה וצריכה להיות ידעתי מה עלי לעשות, אך היה זה קשה מאוד לחולל את השינוי במהירות ובאופן קיצוני כל כך, ולערער את כל אמונותיי בקשר לתהליך הלידה".

לקחת אחריות

אף על פי שמציאות ההגדרות החותכת בארץ מגדירה אותה כחילונית, מעידה בן עמי על עצמה שהיא קשורה ליהדות ולמסורת מאוד. היא מתגוררת בירושלים ורוב היולדות שלה מתגוררות גם הן באזור ירושלים. רובן דתיות וחרדיות, אך מגיעות אליה נשים מכל מגזר אפשרי, מלבד ערביות. ברברה אף יילדה מספר נוצריות אדוקות שהגיעו לארץ במיוחד כדי ללדת בארץ הקודש.

היתרונות בלידת בית לא מעטים. המיילדת מכירה את בני הזוג המצפים לתינוק ואלו לומדים להכיר אותה ולסמוך עליה. ביקורים טרום לידתיים רבים נערכים בביתם של בני הזוג או בביתה של המיילדת. "זהו תהליך לידה מכבד, אישי, אחראי ובטיחותי", היא מציינת.

במהלך הלידה ברברה מלווה את היולדת לפי החלטת בני הזוג, ומשתדלת לא להתערב בהחלטותיהם אלא אם כן הדבר נדרש מבחינה רפואית או בטיחותית. היא משרה אווירה נעימה ונינוחה ומקבלת בשמחה את דעת בני הזוג, מקרינה ביטחון ומשדרת אופטימיות וכמובן מפזרת חיוכים מרגיעים ואמפתיים. ברברה אף מבצעת לידות מים לפי בקשת היולדת, בתוך בריכת גומי שאחר כך נשארת כמזכרת לאחים הקטנים מהאח החדש. "אין ספק שלידה, ובפרט לידת בית, היא חוויה מאוד מעצימה", מציינת ברברה.

ציפי דגן ילדה כמה פעמים בביתה. "זה נראה לי הכי טבעי ללדת בבית, פחדתי ללדת בבית החולים. יש לאישה את הכוח ללדת והכי טבעי בשבילי הוא ללדת בבית". גם רעות (בתמונה) ילדה את בתה תפארת בביתה. למרות שזו הייתה לידתה הראשונה ולא נרשמה שום טראומה בעברה, ולמרות שההורים לא התלהבו, בלשון המעטה, היא הרגישה שזה הכי נכון לה: "לא לכל אחת זה מתאים, אבל אני הרגשתי שלי זה פשוט שכך צריכה להיות הדרך. זו חוויה שאת בוחרת איך להיות בה, זה המקום הטבעי שלך. בעלי היה לצדי והרגשתי איך הקדוש ברוך הוא נמצא איתי ממש יד ביד".

לא פחדת מסיבוכים?

"לא, יותר פחדתי ללדת בבית חולים. בבית את לוקחת את האחריות על עצמך, ובבית החולים את תלויה ברופאים. הם קובעים לך מה לעשות. ידעתי שבבית חולים אתבייש מהרופאים. אצלי עצם היציאה מהבית הייתה יכולה לגרור שיבושים. גם לא נראה לי הגיוני שמיד אחרי הלידה ייקחו לי את התינוק וישטפו אותו מיד, במקום שהוא יישאר אצלי. בבית החולים אישה מרגישה שהיא חולה. כשילדתי זה היה ביום שישי, ובשבת הרגשתי מספיק חזקה כדי לצאת לטיול קצר".

ובכל זאת יש בזה משהו לא בטוח, אם חלילה היה קורה משהו?

"לברברה יש את הציוד הנדרש, והיא ביקשה מאיתנו להודיע עם תחילת הלידה למגן דוד אדום שיהיו 'בהיכון', אני הרגשתי בטוחה גם בלי זה".

אני חייבת לשאול על הבלגן והלכלוך. בכל זאת לידה...

"ברברה והמלווה שלה הנחו אותי לקנות סדיניות. הן בעצמן קיפלו את הכל והכניסו למכונה, ואני לא התעסקתי בזה בכלל. להיפך, הטיפול כאן הוא אישי אישי. ברברה הגיעה מספר פעמים אחרי הלידה ובדקה מה שלומי ומה שלום תפארת".

אז תלדי בבית גם בעתיד?

"כן, אמנם העסק יקר - כחמשת אלפים שקלים - וגם לא מקבלים מענק לידה, אבל זה שווה את השקט הנפשי".

ציר הזמן לבית החולים

לטענתה של ברברה הבעיות שנוצרות היום במהלך הלידות בבתי החולים קשורות גם ליולדות, שכיום לא יעלו על דעתן לסבול אף לא כאב קל. "נשים כאלו מיד יקימו מהומה לגבי העיכוב בהבאת האפידורל, הן אפילו לא יעלו על דעתן לידת בית והן אינן מודעות להשלכות הרפואיות הנובעות מכך לרעתן. מבחינתן 'קדוש ייאמר לו', לרופא כמובן, ובעגה המקצועית 'yes sir!'".

עם זאת, חשוב להדגיש שיש יוצאים מן הכלל, ולמרות גישתה הטבעית לעתים חורגת ברברה מדרכה. ישנן יולדות שברברה לא תוכל לקבל ללידה מסיבות רפואיות או בטיחותיות. לדוגמה, יולדת שגרה במרחק העולה על חצי שעה מבית החולים או נשים הזקוקות להשגחה רפואית מיוחדת. ישנם אף מקרים שבהם היא תפנה יולדת במהלך לידת בית לבית החולים, כגון ירידת מים מקוניאליים ועוד.

סיפור מיוחד שברברה זוכרת, והיא מספרת אותו כשהתרגשות בקולה, הוא על זוג ברסלבים חרדיים ביותר, כדבריה, שאחרי שנים של טיפולים זכו להריון. היא מתארת בהתפעלות איך הבעל הדליק חמישים נרות קטנים לעילוי נשמת הצדיקים ופיזר אותם בכל הבית. לאחר מכן, במהלך הלידה היא הבחינה בו בפינת הבית רוקד ומתפלל תוך שהוא שר בשמחה גדולה. לזוג נולדה בת בשעה טובה, ומיד למחרת טס הבעל לאומן לראש השנה.

אין הרבה רופאים שמעזים לצאת כנגד הממסד. אחד מאלו שדווקא כן הוא ד"ר אבנר שיפטן. שיפטן עבד כארבע עשרה שנה בחדר הלידה בבית החולים 'פורייה', ובסופו של דבר בגלל גישתו הטבעית המכבדת את רצונותיה של היולדת נאלץ לסיים את תפקידו. כעת הוא עוסק בלידות בית.

ד"ר אבנר שיפטן הוא אדם מרתק ועניו, ובעל סבר פנים מאירות. נוסף על היותו איש שיחה נעים הליכות, יודע ד"ר שיפטן להסביר היטב ובהיגיון את משנתו הסדורה. שיפטן ערך מחקר שהקיף כ-1,750 נשים שבחרו ללדת בלידה מתוכננת (לידת בית) בין השנים 2007-2003. הוא מצא שלידות בית בטוחות יותר מלידה בבית חולים, וכן שההתערבויות הרפואיות בהן אפסיות לעומת ההתערבויות בבתי החולים. תוצאותיו של מחקר זה עולות בקנה אחד עם מחקרים דומים שנעשו באירופה ובצפון אמריקה.

לדברי ד"ר שיפטן, יולדת שתלמד מראש על ההתערבויות הנהוגות בבתי החולים ותבין את תכליתן תדע לרוב להימנע מהן. לשאלתי אם יהיה זה בטוח ללדת בבית עם מיילדת בלבד, ללא רופא, הוא עונה: "למיילדת בית יש ניסיון רב ולידה עימה בטוחה ביותר". שיפטן ממליץ ללדת בבית רק לנשים שזה מתאים להן, ומניסיונו שתי האוכלוסיות היחידות שנמנעות בדרך כלל מללדת בבית הן האוכלוסייה החרדית והערבית.

הרבה יולדות לא מודעות לכך שההחלטות המתקבלות במהלך הלידה לגבי התערבויות רפואיות נתונות ברובן המכריע לשיקולם של בני הזוג. על פי החוק זוהי זכותה המלאה של יולדת שאינה מעוניינת בהתערבות רפואית מסוימת לבקש לחתום על טופס 'סירוב טיפול'. מניסיון, ניתן לחתום על טפסים כאלה. אמנם הרופאים נותרים המומים, אך הפרוצדורה הולכת די בקלות.

"נשים רבות נותנות אמון ברופאים כסמכות עליונה ואני חושבת שזה לא לגמרי נכון", אומרת נעה. "הרבה פעמים אנחנו לא מכניסים את הקדוש ברוך הוא לתמונה. הרי אותיות לידה זה ליד ה', והרב מרדכי אליהו זצ"ל אמר לנו שבורא עולם נמצא ליד האישה בלידה ותפילותיה מתקבלות ביותר בעת רצון זו. במסכת קידושין כתוב 'טוב שברופאים לגיהנום', וגם רבי נתן בשם רבנו נחמן מברסלב אמר שאילולא הרופאים היו פי שניים אנשים בתבל, והרי הכלל הראשון בבית הספר לרפואה גם הוא לא להזיק", היא מצטטת.

אחת הטראומות הגדולות של נשים מבית החולים הוא 'חתך החיץ' הידוע יותר בשם המלבב תפרים. ברברה אינה מבצעת חתך חיץ בלידות בית, ואם יש קרע היא תופרת אותו. "בעבר המדיניות בבתי החולים הייתה שזהו חלק מהליך לידה שגרתי", מספרת ברברה מניסיונה. "אם מדברים על סטטיסטיקה, אזי לטענתה ב'הדסה עין כרם' ביצוע התפרים בלידות מתבצע כיום רק בחמישה עשר אחוזים מהיולדות, לעומת כחמש עשרה שנה אחורה, אז הוא היה מבוצע בתשעים אחוזים מהיולדות! לאחר מחקר רציני שערך רופא קנדי בנושא חתך החיץ ניתנה הוראה בבתי החולים להשתמש ב"גזירה" הזו על שלל משמעויותיה רק בעת הצורך. א
פרופ' יגל לא ממליץ ללדת בלידות בית, בלשון המעטה. הדבר נראה לו כל כך חשוב עד כי הוא מסכים לפנות זמן לשיחה איתנו למרות סדר יומו העמוס
לכתבה המלאה
ולם לצערנו הרבה מיילדות עדיין מרבות להשתמש בזה, בפרט כאלה שלא חוו זאת על בשרן ואינן יכולות לשער את עצמת הכאב ועגמת הנפש הנגרמים ליולדת בשל כך. מחקר אחר אף הוכיח שההתערבות הזאת תורמת במישרין לעלייה ברמת הדיכאונות אחר לידה ולסיבוכים שנגרמו בשל התפרים, וכן לתפקוד לקוי של האם בחודשי חייו הראשונים של התינוק".

לטענת ד"ר אבנר שיפטן, מבחינה חוקית אסור לבית החולים לכפות דבר על היולדת, "מקרים מסוימים אפילו נחשבים תקיפה, כגון ביצוע חתך חיץ בלי לבקש את רשות היולדת, וזו זכותה המלאה של היולדת לסרב על פי חוק. אפילו התערבויות שלכאורה נראות מינוריות משפיעות לרעה על מהלך הלידה, כגון שכיבה על הגב ובדיקת מוניטור בשכיבה, וכן בדיקות פנימיות חוזרות ונשנות או מוניטור רציף".

ד"ר שיפטן קובל גם על הטיפול ביילוד מיד לאחר הלידה. "הסיבה לכך שמחסנים מיד אחרי הלידה היא לא רפואית אלה סיבה של נוחות. התינוק לא זקוק לטיפות העיניים והוויטמין k, וגם לא לשטיפה האגרסיבית בכיור תחת ברז מים זורמים שלא בנוכחות ההורים". "מדוע כאשר ילד בן שלוש מאושפז בבית החולים וההורים משאירים אותו מדי פעם לכמה שעות לבד שולחים עובדת סוציאלית כדי לבדוק את תפקוד ההורים, ואילו כאשר הוא בן שעה-שעתיים אומרים לנו שזה לא נחוץ להיות ליד הילד בזמן שהוא מטופל בתינוקייה?" הוא שואל.

לדעתו, המערכת משדרת מסר כפול ולקוי ואפילו משונה. לא יקרה כלום אם התינוק יחוסן רק בעוד שבוע או חודש לאחר הלידה, שהרי רק סביב גיל שישה חודשים מתפתחת אצלו המערכת החיסונית. ילדיו, אגב, חוסנו בכל החיסונים החל מגיל שישה חודשים, ולדבריו, "אם התינוק בריא ויונק באופן מלא והוא אינו במסגרת פעוטון סביר להניח שאין צורך לחסנו לפני גיל שישה חודשים".

לסיכום, ד"ר שיפטן מייעץ ליולדות בכל מקום, בבית או בבתי החולים: "תבואו עם ידע מקצועי ועם ידיעה ברורה שאתן המחליטות העיקריות לגבי מהלך הטיפול בכן וביילוד, שהוא באחריותכם המלאה בלבד".

הציוד המצוי בלידת בית

הציוד שאיתו מגיעה מיילדת בית כולל עירוי נוזלים, תרופות לכיווץ הרחם – לשימוש במקרה של דימום רב, ציוד תפירה והרדמה מקומית, חמצן, ציוד החייאה, ציוד הנשמה, מכשיר שמיעת דופק, משאבת ריר לקנה הנשימה של התינוק, מד לחץ דם, מדחום, ויטמין k לתינוק, סט סטרילי חד פעמי לחיתוך חבל הטבור ועוד, ובעצם זהו כל הציוד המצוי בחדרי הלידה (אך לא בחדרי הניתוח) בבית החולים.

חבל הטבור