בשבוע שעבר הגישה פרקליטות המדינה את תשובתה לעתירה של אנשי שמאל כנגד חוק החנינה למתנגדי ההתנתקות, בטענה שאינו שוויוני ויש להחיל אותו גם על מתנגדים לבנייה יהודית בשיי'ח ג'ראח או מקומות אחרים בהם מפגינים אנשי שמאל.המדינה טענה בעיקר, כי היות ומדובר באירוע חד פעמי וחסר תקדים בתולדות המדינה, והיות והפגיעה במפונים הייתה קשה - יש לאפשר את קיום החוק החריג הזה.
ואולם, כתב התשובה שהוגש לבג"צ בשמו של אל"מ במיל. משה לשם, טוען הרבה מעבר לכך. בתשובה שהוגשה באמצעות עוה"ד נדב העצני ועדי ברנר, הובאו מסמכים המוכיחים כי נגד מתנגדי ההתנתקות הופעלה מערכת אכיפה רבת אמצעים שהפלתה אותם לרעה לעומת מפגינים בנושאים אחרים. "החוק אינו פוגע בזכות החוקתית לשוויון, נהפוך הוא – הוא מבקש לתקן ולו באופן חלקי, את הפגיעה החמורה בשוויון שבוצעה כנגד משיב 4 וכנגד אזרחים רבים נוספים של מדינת ישראל, שהתנגדו למהלך המכונה "התנתקות". – טוענים עורכי הדין ומוסיפים שמדובר ב"פגיעה יסודית וקשה בזכויות היסוד של המוחים נגד "ההתנתקות", שהתבצעה באמצעות קשת של אמצעים. היא נבעה מהערכות שווא, לפיהן עומדת להתבצע אלימות רחבת היקף וקשה על ידי מתנגדי "ההתנתקות". אזהרות השווא החמורות הניבו תוצאות קשות".
הפרוטוקול הסודי- שלושה ח"כים אישרו את הנהלים המחמירים
האפליה בחקיקה הייתה בחלקה חשאית. ואולם, הכנסת עצמה נתנה את הסכמתה לאפליה זו: בגורמי האכיפה השונים נקבעו הוראות וההנחיות פנימיות להנהגת דפוסי אכיפה מיוחדים, חמורים במיוחד, כנגד מתנגדי "ההתנתקות". נהלים והוראות אלו כוננו אפליה לרעה, מערכתית, ממוסדת, גורפת ורחבת היקף. – כותבים עורכי הדין – ומגלים כי "נציגים של בית המחוקקים הובאו בסודן של לפחות חלק מההנחיות והנהלים המפלים, והתבקשו לאשרם באופן סודי."
בתשובה שהוגשה לבג"ץ נחשף, כי בדיון פנימי וחשאי של ועדה מצומצמת של וועדת חוקה חוק ומשפט שהתקיימה לפני ההתנתקות, קיבלו 3 חברי כנסת (יו"ר הוועדה ח"כ מיקי איתן, ח"כ רוני בראון, ח"כ נעמי בלומנטל) את האפשרות לעיין בנהלים המיוחדים שגובשו כנגד מתנגדי ההתנתקות. הח"כים הסכימו לאשר את הנהלים המיוחדים, תוך שהם מקבלים את הסברי הפרקליטות כי הנהלים גובשו מתוך חשש לאלימות יוצאת דופן ולכאוס לאומי. עורכי הדין העצני וברנר מסתמכים בתשובתם לבג"צ גם על טיוטת דו"ח הסנגוריה הציבורית, שהודלף לתקשורת אחרי ההתנתקות, ועל דבריה האמיצים של הסנגורית הראשית עו"ד ענבל רובינשטיין, בדיון בועדת החוקה בנובמבר 2005. וכן על מאמריו של ד"ר בועז סנג'רו, מומחה למשפט פלילי, שעקב מקרוב אחר התנהלות מערכות האכיפה והמשפט כלפי מפגיני ההתנתקות. הן רובינשטיין והן סנג'רו מצביעים בדבריהם על שותפות פעילה של מערכת המשפט באכיפה המפלה כלפי אותם מפגינים.
כן הם מביאים את דו"ח האגודה לזכויות האזרח מדצמבר 2005, המצביע על ממצאים דומים. לבסוף, מביאים עורכי הדין העצני וברנר ציטוטים מדבריהם של המחוקקים עצמם, חברי הכנסת, אשר במהלך הדיונים שעסקו בחקיקה ציינו שהכוונה היא ליצור אפליה מתקנת.
27 שנה בקבע- הואשם באלימות כלפי חיילים
משה לשם עצמו, בן 67, אל"מ במיל' ואב ל-7 ילדים כולם שירתו בשירות קרבי בצה"ל, הוא עצמו היה בשירות קבע פעיל במשך כ-27 שנים.
ביום פינוי כפר דרום היה לשם על הגג בית הכנסת בכפר דרום, משם נשא את מחאתו הבלתי אלימה. פעולתו של מר לשם על גג בית הכנסת, באותו אירוע, תועדה בעדשות מצלמות רבות, בין היתר של צוותי טלוויזיה מכל רחבי העולם. כפי שמודה גם כתב האישום שהוגש נגדו לימים. פעולה זו התמצתה בהנפת דגל ישראל והשמעת מסרים כנגד "תוכנית ההתנתקות" על משמעויותיה, במגפון שהחזיק בידיו. על עבירה זו הוכנס לשם למעצר והובא לשופט יחד עם 50 עצורים נוספים ובאופן קולקטיבי האריכו את מעצרם בשבעה ימים! גם לאחר ששוחרר המשיך להיות נרדף על ידי הפרקליטות כשהוגש כנגדו כתב אישום חמור, שעל אף שצוין בו שכל פעולתו של מר לשם התמצתה בעמידה על הגג, כשהוא אוחז בדגל ישראל ומדבר במגפון, האשימו אותו בעבירות אלימות קשה יחד עם כל מי ששהה אותה עת בכפר דרום.
בד בבד נפגע שמו הטוב של משיב 4, כאשר גורמים רשמיים הוציאו מידע כוזב לעיתונות, כנגד המפגינים על גג בית הכנסת בכפר דרום, תוך שהם מאשימים את המפגינים, בין היתר, בהשלכת סודה קאוסטית על השוטרים והחיילים שטיפסו על הגג אל מול המפגינים.
רק מספר חודשים אחר כך, כאשר דו"ח של המז"פ הוגש לבית המשפט בו נדון עניינו של מר לשם ונמסר לח"מ, הוכח שלהאשמות אלו לא היה כל בסיס. בניגוד לפרסומים המכוונים והמכפישים שמקורם בגורמי האכיפה, המז"פ לא מצא כל סימנים לסודה קאוסטית על בגדיהם של השוטרים והחיילים. כך הוברר שהיה מדובר בעלילה. הפגיעה שחש לשם כאשר הואשם בזרקת סודה קאוסטית על חיילים היא קשה מנשוא במיוחד לאור שירותו הצבאי הממושך בתפקידי שדה.
"לו משיב 4 היה מבצע את אותם מעשים שביצע ואשר גרמו למעצרו והעמדתו לדין בנסיבות אחרות, איש לא היה נוקט בכל פעולה נגדו. לו היה מוחה כפי שמחה במסגרת הפגנת סטודנטים נגד שכר הלימוד, נגד העלאת מחירי הדלק, ואפילו במסגרת הפגנה בשכונת שמעון הצדיק בירושלים, איש לא היה מעלה על הדעת לעצור אותו, לא כל שכן להגיש נגדו כתב אישום, לא כל שכן לבקש את מעצרו עד תום ההליכים" – כותבים עורכי הדין.
אפליה מתקנת ולא פגיעה בעקרון השוויון:
"אין בחוק הנדון כל פגיעה בעקרון השוויון. כאמור, מדובר בהשבת חלק מהזכויות שנשללו מקבוצה ספציפית ולא גריעת זכויות מסקטור אחר – טוענים עורכי הדין ומוסיפים כי ההשלכות הקשות של האפליה המצויינת לעיל על מתנגדי "ההתנתקות", לרבות ההשלכה של האכיפה הקשה והייחודית. בין היתר מדובר בהטלת חסמים על השתלבות בשוק העבודה, אבדן מקומות ומקורות הכנסה, קשיים רבים שהערים הצבא על בני נוער לפני גיוס.
פגיעה בשם הטוב, עינויי דין, חשיפה לסיכוי משפטים וענישה ועוד. ולא מיותר לציין כי הרוב המכריע של מתנגדי "ההתנתקות" הנם אנשים נורמטיבים, ללא כל עבר פלילי, חלוצים ומגשימים, שנאלצו לבלות ימים ולילות בבתי מעצר, עברו חוויות קשות וזכו ליחס כשל אחרוני ומסוכני הפושעים." – נכתב בתשובה לבג"צ. בהכנת התשובה הסתייעו עורכי הדין בארגון זכויות האדם ביש"ע, אשר ליווה את מפגיני ההתנתקות לאורך התקופה שקדמה לה, ולאחריה, היה מיוזמי החוק וליווה את הליך החקיקה לכל אורכו.
אורית סטרוק, מנהלת ארגון זכויות האדם ביש"ע טוענת כי תשובת אל"מ לשם לבג"ץ חושפת את האמת מאחורי חוק החנינה, "חברי הכנסת ידעו שנגד מפגיני ההתנתקות ננקטה אכיפה מפלה לרעה ולחלק מגיבושה ואישורה הם נתנו יד ומשום כך, בין היתר, חשו חובה לחוקק חוק שיהיה בבחינת אפליה מתקנת. צריך לזכור שהחוק לא יוכל לעולם להחזיר למפונים את זכות המחאה שנלקחה מהם, לא יפצה אותם על המכות שחטפו, על הלילות ששהו בתאי המעצר, על הפגיעה בשמם הטוב, על הכספים שהוציאו לצורך הגנה משפטית, ועל ההשפלה שנאלצו לעבור כשהוזמנו לקב"ן כתנאי לגיוס או שהתברר להם, בתום לימודיהם האקדמאיים שלא יוכלו לעסוק במקצוע שלמדו בשל 'רישום פלילי'- וכל זאת רק משום שביקשו למחות נגד מהלך מדיני- אסוני".