כמו כולנו, גם המשנה לראש הממשלה, השר לשיתוף פעולה אזורי, סילבן שלום, עוקב אחרי האירועים האחרונים במזרח התיכון. אצלו, כמי שהיה בעבר גם שר חוץ, הדברים שזורים בלא מעט סוגיות נוספות – היחסים עם ארה"ב, הגרעין האיראני וגם ההתיישבות ביו"ש והמגעים עם הרש"פ.
את ההפיכות בארצות המזרח התיכון מגדירים כאפקט דומינו. אתה מצליח לזהות מאפיין אחד לכולם?
המשטרים הללו הם משטרים רודניים שנפתחו החוצה עם שידורי הטלוויזיה והאינטרנט. העולם גלובלי והם רואים את הפערים המקוממים. יש אצלם אבטלה ושחיתות ומה שהיו זקוקים לו זה רק הטריגר של אותו צעיר שהצית את עצמו בטוניסיה והחל את התבערה הזו.
כשר לשיתוף פעולה אזורי אתה סבור שהקשרים עם מצרים בסכנה?
שני הפרויקטים העיקריים מול המצרים הם הסכם הגז ואזור הסחר החופשי. בקשר לסיכויי השרידות של ההסכמים הללו נראה שהצבא לוקח שליטה ויש המשך לשלטון משנת 52' ורק האנשים מתחלפים. היה סאדאת, היה מובארק, ואולי עכשיו יהיה טנטאווי. לא נראה לי שאבדה השליטה שם.
לאילו מסקנות אנחנו, כאן בישראל, מגיעים מהאירועים בשכונה הזו שלנו?
האירועים צריכים ללמד אותנו שהמציאות של חוסר יציבות במזרח התיכון לא שייכת לסכסוך הישראלי פלשתיני, למרות ששנים רבות מנסים למכור לנו שאנחנו המקור לחוסר היציבות באזור. והנה מתברר שהכול עניינים פנימיים. עובדה נוספת שאותה אנחנו צריכים להפנים היא שבכל הסדר עתידי נצטרך לדאוג לנושא הביטחון שיעמוד במרכז.
בעבר הקפידו אנשי ליכוד ומפלגות ימין להזהיר מהקמת מדינה פלשתינית בלב מדינת ישראל, שהפיכה בה תעביר את השלטון לאנשי החמאס. והנה כשהדברים קורים סביבנו לא שומעים אתכם אומרים את הדברים.
אני מקפיד להזכיר שוב ושוב את חשיבות מרכיב הביטחון בכל הסדר מדיני. ברור שאם אחרי למעלה משלושים שנות הסכם עם מצרים מתחילים לשאול כעת אם הוא ימשך או לא, הדבר הזה מחייב אותנו להקפיד על הדרישות הביטחוניות שלנו. ולעולם קל יותר היום להבין את הצורך שלנו בדרישות הללו.
ובכל זאת, למרות כל הסער שמתרחש סביבנו, ראש הממשלה שאתה חבר בכיר בה מדבר על מדינה פלשתינית.
אמנם לראש הממשלה יש אמירה מרכזית, אבל במשטר שלנו ההחלטות מתקבלות בהחלטת ממשלה, והחלטת ממשלה שכזו עדיין אין. אני מעולם לא דיברתי על מדינה פלשתינית וכל עוד אפשר להשפיע על אופן קבלת ההחלטה בממשלה ולא התקבלה החלטה שנוגדת את עמדתי, אני בפנים.
מדיניות הממשלה ביהודה ושומרון נראית קצת תמוהה. ההקפאה לכאורה הסתיימה ובכל זאת, בפועל היא נמשכת. שום מכרז לא יצא בגושי ההתיישבויות. איך אתה רואה את המציאות הזו?
הדבר הזה בהחלט משפיע לרעה ופוגע. הרי נושא הבנייה בגושי ההתיישבויות אמור היה להיות מוסכם גם על מי שלא אוהב את ההתיישבות. זה אבסורד שדווקא באזורים הללו לא בונים. הגיע הזמן לבנות. בעניין הזה אני עקבי ואומר את הדברים בצורה מאוד בהירה.
וחוץ מאמירות שלך ושל שר החינוך סער על הצורך בחידוש הבנייה, מה אתם יכולים לעשות בפועל?
אני עקבי בדברים הללו ואומר אותם בצורה בהירה, אבל הדברים תלויים בעוד כמה משרדי ממשלה. במשרד השיכון שמוציא את המכרזים, במשרד הביטחון שהוא הריבון בשטח, וכמובן לעמדתו של ראש הממשלה יש השפעה רבה, ואני מקווה שהוא יקבל את ההחלטות הנכונות בעניין.
ונחזור לזעזועים במזרח התיכון. לאן זה מוביל?
האזור שלנו חווה רעידת אדמה שעלולה לערער את כל היציבות בעולם. יש כאן מאבק שליטה אזורי בין ארצות הברית לאיראן. האם המערב ישלוט על ידי המדינות המתונות שאולי חשות שהמערב הפך להיות משענת קנה רצוץ, או שאיראן תעשה זאת בדרכה שלה.
ובהקשר הזה אתה רואה גם את משט ספינות המלחמה האיראניות בתעלת סואץ.
כן. איראן ביצעה את הפרובוקציה הזו שאותה לא הייתה מעזה לעשות בזמן מובארק. הם רוצים לאותת למדינות שמסביב מי השליט. האזור הזה הוא החשוב ביותר בעולם. זה השער בין אירופה לאפריקה ואסיה. האזור חשוב פוליטית וכלכלית. יש כאן עתודות נפט למאה וחמישים השנים הבאות, ואיראן מנסה לערער משטרים מתונים ולהשתלט על מקורות הנפט, לפתח את פרויקט הגרעין שלה ואז להפוך למעצמה עולמית ולהחיות מחדש את האימפריה הפרסית.
מה אנחנו עושים מול הפרובוקציה הזו?
אנחנו עוקבים מקרוב, גם אנחנו וגם האמריקאים. יותר מזה אני לא יכול להגיד.
השבוע קראת לאירופה לחזק את הסנקציות על איראן. מה עוד צריך לעשות בתחום הזה של הסנקציות?
המערב צריך להבין שכולנו בספינה אחת. על אירופה להצטרף למאבק של אובמה. סנקציות הכריעו את דרום אפריקה ואת לוב. סנקציות בדרך להכריע את צפון קוריאה ויכריעו גם את איראן. כבר כעת אפשר לראות מאבקים פנימיים באיראן בשאלה אם לשתף פעולה עם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית או להמשיך בדרכו של אחמדיניג'אד. כרגע עלי חמינאי מחליט להמשיך.
ואיך משפיעות בפועל הסנקציות הללו?
כעת יש להם בעיה של בנקים שלא פועלים, חברות לא משקיעות באיראן, מדינות בארצות הברית מונעות מקרנות פנסיה להשקיע בחברות שפועלות באיראן. חסרים להם בתי זיקוק לנפט ולשם כך הם זקוקים להודו שמתחילה להערים קשיים. אפשר וצריך להחריף את הסנקציות הללו. אמנם יש בעיה עם רוסיה וסין שממשיכות בקשרים הכלכליים עם איראן כי הן חוששות שאיראן תיפול לידי ארצות הברית ויתאפשר לה להשתלט על מקורות הנפט במזרח התיכון, אבל גם הן בבעיה. יש הרי טילים איראנים שמגיעים עד לדרום רוסיה. העולם מבין היום שאסור לאפשר לאיראן להשתלט.