בהר המנוחות בירושלים הסתיימה הלוויתם של חמשת בני משפחת פוגל הי"ד, נרצחי הפיגוע באיתמר.
ההלוויה נפתחה בהספדו של רבה של תל אביב יפו, הרב הראשי לשעבר, הרב ישראל מאיר לאו, "יש ימים ושעות בהן נעתקות המילים, יש ימים ושעות בהם אתה מרגיש את הכאב והזעם וחש את חוסר האונים, כשנדמה לך שמעגל האיבה והכאב נסגר לפני 66 שנים, עדיין מעגל האימה ונהר הדמים זורם ואנחנו עומדים בחוסר אונים", אמר הרב לאו.
"עדיין התחושה קשה ואנחנו עומדים ללא מילים. משפחת גביש, משפחת סחוויחורדר, משפחת שבו, משפחת וולנסקי ורבים 
כמה רציתם לבנות את ארץ ישראל, לנטוע באדמתנו נטיעה לדורות, גם אחרי שנעקרתם מאדמתכם בראשונה; גם אחרי שעמדתם, רצוצים וכואבים, מול חורבות ביתכם בנצרים. אף על פי כן, לא חלשה אמונתכם ולא נשברה רוחכם
טובים, מה אתה אומר כשאתה רואה תינוקת בת חודשיים-שלושה כשהיא דקורה? שום דבר מאיתנו לא ימנע את האמונה בצדקת הדרך כי אנחנו נאמנים לדברי יחזקאל, בדמייך חיי, בדמייך חיי. בליל שבת וקרא שבה מתחילים לקרוא בפרשת הקורבנות מי חשב על קרבנות כאלו?", הוסיף.הרב לאו פנה לילדים שנותרו ואמר להם, "אבא ואמא זקוקים לכם, אתם אלו שתאמרו עליהם קדיש, אתם שתגידו את התפילה המתחילה ב"יתגדל ויתקדש שמה רבא", ומסתיימת במילים, "עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן".
הרב הראשי, יונה מצגר, ציטט בראשית הספדו, את דברי הרב קוק, כי "הנספים בלא משפט הם בבחינת צדיקים שמיתתם מכפרת".
"נספים נרצחים בלא משפט וכל הדור מתרומם ומתאחד, הרוצחים האלו לא הצליחו לשבור אותנו, אין לב יהודי שלא שותת דמעה, אין אדם שיכול להישאר אדיש אחרי תמונות כאלו, אין עם מי לשבת ולדבר שלום", אמר הרב מצגר.
הרב ציין את הגמרא הקובעת כי קטורת המצויה בכלי נטמאת כולה אם נגע בה טמא, "כלי שרת מאחד את כולם, כף אחת מאחדת את כולם, ארץ ישראל היא כלי השרת של עם ישראל, אם טמא אחד נוגע במשפחה אחת כאילו הוא נגע בכולנו"."הנביא יואל מסיים את דברי נבואתו ואומר, "ויהודה לעולם תשב וירושלים לדור ודור, וניקתי דמם לא ניקיתי וה' שוכן בציון". מה הקשר? מה הקשר בין הדברים? רק ה' הוא שיכול לנקום את הנקמה. "ויהודה לעולם תשב", איתמר שספגה כל כך הרבה אסונות, אולי הישוב שספג את האסונות הכבדים ביותר בעשור האחרון צריכה להפוך לעיר ואם בישראל".
יו"ר הכנסת, ראובן ריבלין, אמר "אודי, רות, אלעד, יואב והדס; כיצד נשיב נקמתכם לצרינו? "ואומר לך בדמייך חיי" - זו תשובתנו, זו דרכנו. בחיים שנוסיף ונזרע במקום המוות, תהא נקמתנו הציונית, השלמה. בדמכם נחיה, בדמכם נוסיף ונבנה, נוסיף וניטע. בדמכם נמשיך ונאחז באדמת הארץ הטובה: באיתמר, בבית חגי, בחברון ובירושלים בכל מקום וזמן. עוד בנין, עוד חיים, עוד אחיזה. זוהי תשובתנו למרצחים, למען ידעו כי לא יוכלו לנו. אולם, נוסיף ונקים את זכותנו לבנות בכל מקום ובכל זמן. בניה בארץ ישראל איננה פעולת תגמול או נקם על קרבן."
ריבלין הוסיף: "לאחרונה, הולכים ומתרבים בתוכנו המהססים בזכותנו על הארץ; הולכים וגוברים בתוכנו הגמגומים, הספקות, הלבטים בצדקת הדרך. אויבינו רואים בחולשתנו מבית ובחולשתנו מחוץ, והם שבים ומנסים - באותה שיטה תרפ''טית מפלצתית, באותה שיטה עמלקית רצחנית, באצטלה של ''לוחמי חופש'', הניתנת להם מצד אי אלו מדינות נאורות - שוב הם ניסו רק בליל שבת לשבור את רוחנו ולסלק אותנו מארצנו, מכל ארצנו. כי בעיני האויב אין קו ירוק, ואין הבדל בין "כיבוש" 67' לבין "כיבוש" 48'; בעיני האויב אין שום הבדל בין איתמר ובית חגי, לבין חיפה, עכו, רמלה או תל אביב."
"כמה רציתם לבנות את ארץ ישראל, לנטוע באדמתנו נטיעה לדורות, גם אחרי שנעקרתם מאדמתכם בראשונה; גם אחרי שעמדתם, רצוצים וכואבים, מול חורבות ביתכם בנצרים. אף על פי כן, לא חלשה אמונתכם ולא נשברה רוחכם. עליתם שוב ובניתם בנין חדש באיתמר, והמשכתם משם, ללכת חלוצים לפני המחנה: בצניעות, בשלמות, באותה עוצמה של שליחות ונחישות; באותה אמונה בראשיתית, יוקדת, שכל כך חסרה במחננו היום, שציון כולה שלנו - כך הייתה וכך תהיה, לעולמי עד. הייתם מופת וסמל לדבקות במעשה הציוני, היהודי, הישראלי. על אף כל הקשיים; האמנתם, ויכולתם לכל אלו."
המשנה לראש הממשלה, השר משה (בוגי) יעלון, אמר בהספדו, כי "קשה להכיל רצח כזה של משפחה טובה, אחת מאבני המקום באיתמר, אשר ישנה שנת ישרים ונטבחה באחת".
יעלון הוסיף, כי "כשאנחנו חושבים על הרוצחים הללו אנחנו יודעים שהם פועלים על רקע חינוך של התרת דם היהודים, חינוך שלא התחיל לאחרונה או בשנת 67', הוא התחיל עם ראשית המפעל הציוני ואף לפניו, כל עוד נמשך החינוך הרצחני הזה, כל עוד נמשכת ההסתה, כל נייר שנחתום עליו איננו שווה את הנייר שעליו יכתב, כי הוא יופר מייד על ידי מי שהם תוצריו של החינוך כאן".
"הרצח מזכיר לכולנו שהמאבק והסכסוך אינם על גודגלה של ישראל וגבולותיה אלא על עצם קיומנו, העיקר הוא הזכות, זכותו העתיקה של עם ישראל על ארצו, זכות שמעולם לא ויתרנו עליה ובזכותה חזרנו לארצנו לאחר אלפי שנים", קבע יעלון.
ראש המועצה האזורית שומרון, גרשון מסיקה, קרא בהספדו, "מי שנותן הוראה להסיר מחסומים כמחווה לרשעות הפלסטינית, מי שמונע תיקון גדר עקב גחמות משפטיות, מי שמורה לירות על יהודים לא יוכל לרחוץ בנקיון כפיו מול רצח חמישה בני משפחה אחת".
"אנחנו נשבעים פה להמשיך לבנות ולנטוע ולהוסיף שכונות ומוסדות נוספים באיתמר ובשומרון, מול החושך הנורא נוסיף אור, נתחזק באמונת ישראל ונמשיך להיאחז ברגבי ארצנו הקדושה", הוסיף.
הרב אביחי רונצקי, ראש הישיבה באיתמר בה לימד אודי הי"ד, סיפר בהספד, "ביקשתי ממך להיות אחראי על ההכנות לפורים בישיבה, איך אפשר להתכונון לפורים בשבוע שכזה? אבל כנראה שאפשר. מקור השמחה שלנו אינו בחגיגות ורעשנים אלא בלימוד התורה".
"מאות תלמידים היו לך. אתמול בלילה התכנסנו בחדר האוכל של הישיבה ושרנו ובכינו", הוסיף הרב רונצקי.
לדבריו, "הבקשה היחידה שלנו מגורמי השלטון שנמצאים כאן ובכלל זה שתעזרו לנו להתרחב, בבניה, בנטיעה, שנוכל לקלוט את כל המשפחות שרוצות להגיע לישוב שלנו".
הלל בן ישי, אחיה של רותי הי"ד, ספד לאחותו וגיסו, "כמה תורה ידעת בעל פה אודי אהובנו, כמה דאגת לאחותי רותי אחרי שנולדה הדס, כמה צניעות היתה בכם. כמה קיוויתי בשבת שזה לא אתם. בשבת בצהריים ישבתי עם בני בכורי ובכינו. לאחר תפילת ערבית בא הבן שלי וסיפר לי "אבא, קרה דבר נורא". רותי אחותי, אין רגע בעולם שלך שלא היה קשור לתורה וגמילות חסדים".
צילום:נתנאל אסרף - "חדשות 24"
