שופט בית המשפט למשפחה בכפר סבא, צבי ויצמן, קבע כי אפילו בין שני בני זוג אשר חיו יחדיו בחיבה והערכה במשך 40 שנה יתכן שלא מתקיים שיתוף נכסים.
המקרה שהגיע לבית המשפט נוגע לבני זוג, אשר נישאו בנישואים שניים, כאשר הבעל היה כבן 60 וסב לנכדים, בעל רכוש רב ושותף בחברות שהקים יחד עם שתי בנותיו, ואילו האישה היתה בת 46 וללא ילדים.
האישה טענה כי יש להחיל את "חזקת השיתוף" ביניהם בכל הקשור למערכת היחסים בינה לבין הבעל המנוח שהרי עסקינן בחיי נישואין מאושרים אשר התנהלו על מי מנוחות ובדרך של אהבה וחיבה משך כארבעים שנה. לטענתה, במהלכן של שנות נישואיהם עבדה לצד המנוח וסייעה בידו בניהול המלון, ניהלה ביד רמה את משק הבית, ובערוב ימיו, עת חלה הרעה במצבו הבריאותי, טיפלה בו במסירות רבה וללא כל דופי. האישה הוסיפה, כי בחשבונות הבנק של הבעל היו במהלך שנת 2004 כשבעה מליון ₪ ובמהלך ארבעת השנים האחרונות לחייו הוברחו כספים אלו ע"י הבנות מחשבונו לחשבונותיהן.
הבנות היורשות טענו, כי עיקר רכושו והונו של אביהם המנוח בא לו מהתעשרותו קודם לנישואיו לתובעת. מתוך שכך ומתוך דאגתו לבנותיו, הקפיד המנוח על הפרדה רכושית בינו לבין התובעת משך כל חיי נישואיהם של הצדדים, וזאת על מנת להבטיח את חלקן בעזבונו בבוא יום פקודה. כך הקפיד המנוח על ניהול כספיו בחשבונות בנק נפרדים וכך העביר לבנותיו את עיקר רכושו, דוגמת מניותיו בחברה, עוד בחייו - הכל בידיעתה ובהסכמתה של התובעת. מתוך שכך טענו הבנות כי אין לתובעת כל חלק ברכוש הרשום ע"ש אביהן המנוח.
הנתבעות הוסיפו, כי הבעל המנוח לא קיפח כלל את התובעת מבחינה כלכלית שכן לא זו בלבד שרכש דירה מהונו שלו בלבד ורשם את המחצית הזכויות בה על שם התובעת, הרי שהוא זה אשר נשא במלוא הוצאות משק הבית במהלך חייהם המשותפים וכל כלכלת הצדדים הייתה לשיכמו.
לטענתן, הוסיף הבעל המנוח והעביר לתובעת כספי פיצויים שקיבל מגרמניה וכן את קיצבת הזיקנה ששולמה לו ע"י המל"ל, ובכך ראו הצדדים חלוקה הוגנת והתנהלות ראויה בכל הקשור לרכושם. יתר על כן, על מנת ללמדך על מנהג ההפרדה הרכושית שנהג בין הצדדים מצביעות הנתבעות על העובדה שהתובעת הפקידה את הירושה שירשה במות אימה בחשבונותיה שלה מבלי לשתף בה כלל את המנוח.
השופט ויצמן מציין, כי לאחר שבחן את העובדות והתרשם לרעה מאמינותה של האישה, אשר שינתה גירסאות במהלך הדיונים, הגיע למסקנה לפיה "הצדדים בחרו לנהוג מנהג של הפרדה כספית באשר לנכסים וכספים מסוימים. מנהג זה לא נעשה מתוך נוחות כלכלית ורישומית גרידא אלא מתוך כוונה ברורה לשמור על הפרדה ובעלות יחודית באשר לכספים ורכוש המנוהלים ורשומים על שם כל אחד מהם, זולת לרכוש וכספים אותם הסכימו במפורש לשתף בניהם".
"שוכנעתי מעבר לכל ספק כי המנוח, אשר היה בן למעלה משישים וסב לנכדים בעת נישואיו השניים עם התובעת, ביקש להפריד באופן ברור בין הונו, ולעניין זה הן ההון שצבר עובר לנישואיו עם התובעת והן ההון שנצבר במהלך הנישואין מפירות נכסיו שנצברו עובר לנישואין, לבין כספים השייכים לתובעת. מטרת הפרדה זו עליה הקפיד הקפדה של ממש במהלך כל חיי נישואיו לתובעת נועדה על מנת לייחד את הכספים באותם חשבונות בנק ספציפיים הרשומים על שמו לבנותיו מנישואיו הראשונים. הפרדה זו לא נעשתה בהסתר ובהחבא אלא בידיעת ובהסכמת התובעת", הוסיף השופט ודחה כאמור את התביעה.