שופט בימ"ש השלום בראשל"צ, רפי ארנייה, קבע כי גם מי שהחזיק בידו מברג עשוי להיחשב בנסיבות מסוימות ל"מחזיק סכין" ובכך לעבור על החוק, אשר אוסר במפורש "אחזקת סכין".
השופט ציין, כי לשון החוק לפיה סכין הינו: "כלי בעל להב, או כלי אחר שסוגל לדקור או לחתוך" יכולה לסבול שני פירושים, פירוש אחד לפיו צריך שה"כלי אחר" יעבור התאמה פיזית (כמו שיוף וכד') ופירוש שני לפיו כל שצריך הוא שכוונת ההחזקה תהיה לצורך דקירה.
השופט קבע, כי השוואת החוק בנושא זה לחוקים אחרים מעלה, כי הפרשנות השניה היא הפרשנות הנכונה, ועל כן גם מי שמחזיק מברג פשוט אשר לא עבר כל שינוי עשוי להיחשב למחזיק סכין, וזאת אם דרך ההחזקה היא כזו המכוונת "לחתוך או לדקור".
לאור זאת דחה השופט את בקשתו של נאשם שלא להשיב לאישומים נגדו, זאת בטענה שהראיות כלל אינן מובילות למסקנה שהוא עבר איזו שהיא עבירה פלילית.
השופט ציין, כי הוא מודע לכך שמסקנה זו עלולה להביא למצב אבסורדי, אולם לדבריו יש לתת אמון בשכל הבריא בהקשר זה, "אין דין תלמיד כיתה א' המחזיק עיפרון בידו או בקלמרו. לצרכי לימוד קרוא וכתוב, כדין תלמיד כיתה י"ב המאיים, באמצעות עיפרון מיכני, לדקור את חבריו. אין דין חשמלאי המחזיק מברג בארגז כלים בתא המטען של רכבו, או טסטר בכיסו, כדין מי אשר מאיים על אחר כשהמברג בידו במאוזן לקרקע. אלו שימושים לגיטימיים ואלו שימושים אסורים, עליהם יש ליתן את הדין. אלו שימושים חוקיים ואלו שימושים, שבעת עשייתם מאבד הכלי את תצורתו וייעודו ככלי תמים רגיל ויומיומי, והופך להיות סכין לכל דבר ועניין. לא הכלי הוא החשוב, אלא אופן השימוש בו".
"לא נכחד מעינינו כי לעיתים הגבול בין האחזקה הלגיטימית בכלי תמים, לבין האחזקה הפסולה בו יהיה דק שבדקים. בעניין זה אין אלא לתת לבתי המשפט לאמר את דברם באופן קזואלי, ממקרה למקרה. יש לציין כי קיימת לבעיה זו, העשויה להתעורר, תרופה ומענה. שהרי, הנטל המוטל על הנאשם להוכיח את ההסבר הסביר להחזקתו בכלי הינו הנטל המקובל במשפט האזרחי, דהיינו, במאזן ההסתברויות. אין מדובר בנטל גדול במיוחד, וברור כי כל ספק בעניין זה יפורש לטובתו של הנאשם ויביא לזיכויו. הדבר נכון שבעתיים מקום שמדובר בכלים תמימים, כגון מברג. על כן, איני רואה את תוחלת הביקורת דנן, ואין בביקורת אפשרית זו כדי להביא לשינוי ממסקנותי", הוסיף השופט.
לאור זאת קבע השופט כי על הנאשם להשיב להאשמות נגדו, תוך שהוא מציין כי "לכאורה, השימוש שעשה הנאשם במברג הנידון אינו שימוש תמים אלא שימוש מכוון – דקירה. זהו שימוש, אשר בהתאם למבחן השימוש המבואר לעיל, מעלה את המברג לדרגת סכין".