בגליון פנימה החדש מלבד סיפורה המרגש של רחל בן חיים, אחותו של הרב מרדכי אליהו ואישיות מיוחדת בפני עצמה, תמצאו במגזין המעוצב בטוב טעם דברים השייכים רק לנשים. בצניעות מדברת איילת בוכניק על החשיבות של הקשר האינטימי. בנוסף, תמר צרור פגשה את תהילה יגאל אחותה של רות פוגל לשיחה אישית על הכאב על האישיות של אחותה ועל האמונה הגדולה. צביקוש ושירן מספרות על התוף כל הגאולה וכמובן הקומיקס החמוד של שרית לרווקות.
תהילה יגאל (28), אם לשתי בנות, נוספה לפני כחודש הגדרה חדשה וכואבת, אחותה של רות פוגל. רות הי"ד נרצחה יחד עם בעלה ושלושת ילדיהם בביתם באיתמר. שבועיים לאחר מכן דיברנו. הכאב כואב מדי, לא מאפשר לגעת. השיחה עוקפת אותו ומנסה לגעת בנקודות החוזק, מנסה ללמוד על החוסן שהקרינה המשפחה, מנסה לשמוע על התפקיד שיצטרכו למלא בעתיד.
איך אתם מתמודדים עם האסון בתור משפחה?
"אני מרגישה כעת שאנחנו נמצאים תחת השפעה של מעין זריקת אפידורל לנפש, שכרגע היא נצרכת וקיומית להמשך, למרות שברור שהיא גם מטשטשת. ומעבר לזה ההרגשה החזקה של המשפחה היא שיש המון כוח, כוח שהוא קצת נוגד את מה שקרה, באופן יחסי לאירוע. יש המון תמיכה של אחד בשני. אנחנו מקבלים הרבה כוח מההורים ומהילדים שנשארו. בזכות תמר, רועי וישי, המשפחה כולה מגויסת רגשית, להיות שם בשבילם. זו מתנה שקיבלנו.
"היינו בשבת שלאחר השבעה כולנו יחד. עלו הרבה דברים בשבת הזו, והגדרנו אותה כנקודת הזינוק שלנו. כמו אצן שנמצא בנקודת הזינוק, וממנה הוא שואב כוח לפני יציאה לריצה ארוכה. ערכנו סבב, וכל אחד ביטא את התחושות שלו, כל אחד הביא את המבט שלו לאירועים, וזה נתן כוח.
"בערב שבת הייתה המון שירה בסעודה. אמא שלי הפנתה שאלה לכל המשפחה, שכל אחד ינסה לחשוב איך אנחנו מצליחים לשיר, הרי השירה מביאה לשמחה, ואיך אפשר לשמוח... כל אחד ענה בתורו. אחד אמר שהמציאות היא של עליות ומורדות, כמו גלים. והגלים הללו מאוד חזקים, לכל הכיוונים. יש רגעים מאוד גדולים של צער, ויש רגעים מאוד גדולים של אחדות. כרגע אנחנו בגלים האלה. שני אמר שכרגע אנחנו במצב של הגנה על עצמנו, מרוב שקשה לעכל את השבר הגדול, כך שבאופן אישי ומשפחתי אדם מגונן על עצמו כדי לא ליפול. אחר אמר שזו שמחה שבאה מתוך הסתכלות על הטוב שיש עכשיו".
מאיפה שואבים את הכוחות להמשיך ולא לצנוח?
"נשאלתי על ידי אחד המטופלים שלי: מאיפה יש לך כוח? ועניתי שאני לא יודעת, באמת. בבסיס זו האמונה שמחזיקה, שיש מי שמכוון את הדברים ושאין רע בלי תכלית. הביטחון הזה באיזשהו אופן מאפשר טיפה מרגוע. כולם נותנים כוח לכולם. ההורים שלי כל כך מלאי אמונה גם ברגעים האלה, וזה משפיע, ממלא עוד יותר, ומאפשר להרגיש את הדברים ולא רק לדעת אותם בראש.
"מקור כוח נוסף הוא החיבוק של עם ישראל, שהרגשנו אותו בשבעה וגם עכשיו. בשבעה הגיעו אלפי מנחמים מכל הארץ, רבים מהם לא הכירו אותנו בעבר, חלקם ישבו בלי לומר מילה, והיו שסיפרו כמה חשוב היה להם להגיע ולהביע את השתתפותם בכאב. רבים אחרים הציעו את עזרתם או שלחו מתנות לילדים, חנויות התגייסו להביא ציוד ומזון. עם ישראל היה ברמת השתתפות מדהימה. גם לאחר השבעה, הביקורים והטלפונים לא פוסקים. דוגמאות קטנות מהימים האחרונים, התקשרה אישה מהדרום, אמא לילדים קטנים, וביקשה לעזור בכל מה שצריך. אישה אחרת, בת שמונים וחמש שגרה בפתח תקווה, אמרה שיש לה אפשרות להגיע מחר ושאלה אם אפשר לבוא. זה נותן כוח".
איך הילדים מתמודדים?
"הילדים - שלושתם - מבינים מה קרה בדיוק, כל אחד ברמה שלו. כל אחד מתמודד באופן אחר, לפי גילו ולפי אישיותו. מחבקים אותם מכל הכיוונים. יש להם בית חדש אצל סבא וסבתא, ולאט לאט בונים איתם את פאזל החיים שלהם, לפחות מבחוץ, לפי הבקשות והצרכים. מבפנים הם קיבלו את הבסיס הכי חזק ואיתן שיכול להיות".
את מקבלת את ההגדרה שנוספה לך?
"בשבעה הגיעה לנחם המחנכת שלי מכיתה ז'. בכיתי לה ששמו אותי, בניגוד לרצוני, במקום שאני בכלל לא נמצאת בו, במקום שצריך לדבר עם אנשים ועם קהל. אני לא כזו, אני לא כמו רותי, אני אדם די פרטי. מבחינת האישיות שלי, זה לא באופי שלי. והיא אמרה לי כך: עם ישראל הוא כמו סולם יעקב, שלב אחרי שלב, מגיע מהארץ עד השמים. בכל שלב נמצא אדם, ובכל פעם שאדם עולה קומה הוא מפנה מקום למי שמתחתיו ומאפשר לו לעלות עוד קומה. ההורים שלי קפצו והתקדמו בכמה שלבים, כי ממילא הם היו במקום גבוה. השלב שלי הוא שלב קטן יחסית, ואני משתדלת לעלות את השלב הזה. המציאות היא מציאות קיימת, ובתוך המצב הקיים אני משתדלת לעשות את הכי הרבה שאני יכולה. כל אחד במקום שלו ובתפקיד שלו, עושה את ההשתדלות שהוא יכול".
לרכישת מנוי לפנימה :http://2.web1.inn.co.il/leads/view/219