כופר המוטל על ידי מינהל המכס, מכח פקודת היבוא והיצוא, בגין הפרות של חוקיות היבוא, נעשה מכח סמכותו בחוק, כך קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים.
מינהל המכס אוכף את חוקיות היבוא בכניסה לישראל בין היתר באמצעות הטלת כופר על יבואנים המפרים את חוקיות היבוא.
המבקשת, בוגמה בע"מ, יבואנית של מוצרי מזון (ממתקי שוקולד) הגישה בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה גביית תשלום כופר על ידי המדינה בשל אי הצגתו של אישור רישום מוצרי מזון מיובאים טרם שחרורם מפיקוח המכס, לדידה הדרישה להחזיק באישור/רישום יבוא מזון אינה חוקית ולכן גביית הכופר אינה כדין, הואיל וליבואן אין אלטרנטיבה למעט תשלום הכופר.
בית המשפט דחה את הבקשה וקבע, כי ההסמכה החוקית לדרוש אישור מיבואני מזון מצויה, בין היתר, בסעיף 2 לפקודת היבוא והיצוא. למינהל המכס הסמכות לגבות כופר מכח פקודת היבוא והיצוא וכן לפעול בהתאם לנהלים שקבעה.
עוד קבעה השופטת רות רונן, כי דרישת אישור משרד הבריאות פוגעת בחופש העיסוק אולם דרישת אישור מוקדם ביחס למזון מיובא, טרם כניסתו לישראל, נועדה למטרה של בריאות הציבור ומדובר במטרה ראויה. אלמלא היה נדרש האישור המוקדם, היה צורך בבדיקת המוצרים בארץ, הכרוכה בעלות כספית ואורכת זמן. כאשר מדובר במוצרי מזון, זמן הבדיקה משמעותי משום שמדובר במוצרים שהם בדרך כלל בעלי תאריך תפוגה. לכן, דרישת קבלת אישור מוקדם כתנאי ליבוא מוצרי מזון, הינה דרישה מידתית.
תשלום הכופר הוא "תשלום חובה אחר" המוטל על הרשות ולכן בא בגדר פריט 11 לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות. הכופר הינו תשלום המוטל על יבואנים, גם אם הפרת החוק נעשתה בשל רשלנותו של היצרן ולא באשמת היבואן, ומשמש כאשר הפרות החוק הינן הפרות טכניות. הכופר מהווה, למעשה, תחליף לעונש שמנהל המכס מוסמך להטיל, לפי סעיף 14 לפקודת היבוא והיצוא, כלומר כתחליף להליך פלילי. כשהכופר לא משולם, המכס מחלט את המוצר המיובא.