משה לנדוי
משה לנדויבית המשפט

משה לנדוי, הנשיא החמישי של בית המשפט העליון, מחברי ועדת אגרנט וחתן פרס ישראל נפטר אחר-הצהריים בביתו בגיל 99. לנדוי נולד בעיר דנציג בשנת 1912. הוא קיבל תואר בוגר במשפטים באוניברסיטת לונדון והוסמך כעורך דין. בשנת 1933 עלה לארץ ישראל.

לנדוי נתמנה לשופט בית משפט השלום בגיל 26, בתקופת המנדט, לשופט בית המשפט העליון ב-29 בדצמבר 1953. מונה למשנה לנשיא ב-14 בספטמבר 1976. ב-5 במרץ 1980 מונה לנשיא בית המשפט העליון, וכיהן בתפקיד עד יום פרישתו לגמלאות ב-29 באפריל 1982. במשפט אייכמן, שהתקיים בשנת 1961, היה לנדוי אב בית הדין. היה יו"ר הראשון של הוועדה לציון חסידי אומות העולם ביד ושם. זכה בפרס ישראל בתחום המשפט בשנת 1991.

בהיותו יו"ר ועדת הבחירות המרכזית בבחירות לכנסת השישית דחה את בקשתה של רשימת הסוציאליסטים להשתתף בבחירות, מכיוון שחבריה שוללים את קיום מדינת ישראל, והוביל בכך לפסק דין ירדור, שקבע תקדים באשר לזכות הדמוקרטיה להתגונן.

לנדוי היה חבר בועדת אגרנט (1973), שהוקמה בעקבות מלחמת יום הכיפורים. בשנת 1987 עמד בראש ועדת לנדוי, שבדקה את נוהלי העבודה של שירות הביטחון הכללי בעקבות פרשת עיזאת נאפסו. על פי החלטת הוועדה, אושרה באופן רשמי הפעלת לחץ פיזי מתון כלפי נחקרים המהווים "פצצה מתקתקת". החלטות הוועדה עוקרו מתוכנן עם פס"ד הוועד הארצי נגד עינויים שפסל בשנת 1999 את כל שיטות העינויים, מלבד במקרים חריגים של "פצצה מתקתקת".

לנדוי דגל בגישה מצמצמת בראייתו את מרחב גבולות הפרשנות של החוק על ידי השופט. דוגמה לכך ניתן לראות בפסק-הדין בעניין דפי זהב נגד רשות השידור (בג"ץ 389/80, ניתן ב-10.11.80), שם התנגד בדעת מיעוט להחדרת מבחן הסבירות בפסק הרוב שהוביל אהרון ברק, למשפט הישראלי. היה ידוע בביקורתו על גישות האקטיביזם השיפוטי והביקורת החוקתית של ברק, אותה ביטא בכתבי-עת משפטיים, בוועדות הכנסת ואף בראיון ל'הארץ' בשנת 2000, שבו אמר: "אפלטון בספר המדינה שלו הציע להעניק את השלטון במדינה לשכבה של חכמים שקיבלו חינוך מיוחד לצורך זה. לעתים נדמה לי שרוב השופטים בבית המשפט העליון מעמידים את עצמם בערך במצב כזה של שלטון החכמים."

לנדוי היה בעל השקפת עולם לאומית ניצית. הוא השתתף בשנת 2000 בהפגנת ענק בירושלים נגד מדיניות הוויתורים של אהוד ברק, תחת הכותרת "ירושלים אני נשבע". ב-12 באפריל 2003 פרסם ב"מעריב" מאמר חריף נגד החלטת ראש הממשלה, אריאל שרון, לאמץ את תוכנית "מפת הדרכים": "החלטת הממשלה לאשר את מפת הדרכים סותמת את הגולל על מעמדה של מדינת ישראל כמדינה עצמאית והופכת אותה לעושת רצון אדוניה האמריקניים ואת שרון ל"פודל של פאוול."