חדר ניתוח
חדר ניתוחאילוסטרציה: פלאש90'

המאמר האחרון שלי עורר מספר תגובות מעניינות מאוד ועורר פולמוס אצל חלק מחבריי הרופאים או המתמחים ברפואה, ולכן, עוד לפני שאני ממשיך ומציג חזון מערכת בריאות שונה ממה שקיים היום, ראוי לקחת זמן ולהבהיר את עמדתי בנושאים שנידונו בשבוע שעבר.

קודם כל, ירדו עלי מאוד בעניין משפט אחד, שאכן היה לא מוצלח, בקשר למרדימים. ציינתי "שרופא מרדים צריך לדעת להרדים, וזהו. מספיק". אכן יצרתי, אולי, רושם מוטעה שלפיו מקצוע ההרדמה הוא מקצוע "פשוט" שדורש מיומנויות בסיסיות בלבד, ולא היתה זה כמובן כוונתי. עוד השבוע הילד של שכני כמעט איבד עין וניצל בנס של ממש בחסדי שמיים ובעזרת מיומנות גבוהה של שני רופא עיניים ושני מרדימים, שארגנו ניתוח מורכב של שלוש שעות בתוך פחות משעה (מעניין שדווקא היו שם את שני המקצועות שציינתי במאמר  של שבוע שעבר כדוגמה...). אז אני ממש לא מזלזל לרגע בחשיבות לימוד ומיומנות הרופאים.

הנקודה שלי אחרת לגמרי.

אני לא רופא, מרדים או לא, ואין לי כל מושג מה הן בדיוק הדרישות לעיסוק במקצוע. אני לא מתיימר לקבוע כללים, אלא רק לבקר את עצם העובדה שהכללים הללו נקבעים על ידי המדינה, ולא על ידי המעסיקים עצמם.

הכוונה שלי, ונראה לי שבכל זאת היא הובהרה בסך הכל, היתה פשוט להגיד שללא קשר למקצוע, כולל רפואה, יש דבר כזה "יותר מידי", והאורך הנכון, הן של הלימודים והן של ההתמחות הפרקטית, חייב להיות משוחרר מהכללים הדרקוניים והחד-משמעיים של הרגולציה הממשלתית. הם חייבים להיות נתונים להערכת המעסיקים בלבד, כל אחד לפי שיקול דעתו, במקרה הזה בתי החולים וקופות החולים. ברור שלכל אחד מהם יהיו שיקולים שונים, מעט או לעיתים אפילו הרבה.

בדוגמה שנתתי שבוע שעבר, המרדים חייב להכיר את עבודתו היטב, ללמוד ולהתאמן מספיק זמן כדי להיות מסוגל לבצע אותה בצד היותר טוב אך אין זה אומר שהוא צריך ללמוד דברים שאינם רלוונטיים לעבודתו ולהתמחות יותר ממה שבאמת צריך. ייתכן שבבית חולים "שערי צדק" ידרשו ממנו לדעת מיומנות א' ,ב' ו- ג' ובבילינסון לא ידרשו ממנו ג' אבל את ד' במקום ויכול להיות מאוד ששניהם צודקים משום שהם מטפלים באנשים שונים או לפי שיטה שונה. העובדה היא שבכל מדינה יש דרישות שונות ומי יודע מי צודק ומי עושה יותר טוב את העבודה? ומי אמר שכולם צריכים להיות בדיוק אותו דבר? עדיף לא להתערב בשיקולים מקצועיים.

לעיתים, הרופא מוכן לעבודה עוד לפני שהוא מסיים את הכשרתו הפורמלית, מה שגורם לו עוול, משום שהוא ממשיך לעבוד בתנאים קשים יחסית של מתמחה כאשר הוא כבר היה יכול להיות רופא מרדים. זה גם גורם עוול למערכת כולה, שמקבלת מספר קטן יותר של רופאים, מה שגורם למחסור, כפי שמתפתח בארץ, כאן ועכשיו. וכמובן, הקורבנות הראשונים הם החולים, שלא מקבלים את השרות שהם יכולים לצפות לו.

מצד שני, צריך גם לדעת שלעיתים קיימת הבעיה ההפוכה: ההכשרה הפורמלית לא מספיק תובענית ומשחררת לשוק אנשים שלכאורה "הוכשרו" ובעלי רשיון, אבל שלא ממש מכירים את העבודה. במקצוע שלי, למשל, הבעיה הזו זועקת לשמיים, כאשר יועצי ומנהלי השקעות מקבלים תעודה מטעם הרשות לניירות ערך על בסיס הכשרה לא מתאימה שאינה מאפשרת להם באופן רציני לנהל השקעות.

אני לא מציע לאף אחד לתת את כספו למנהל השקעות צעיר בצורה עיוורת, גם אם יש לו תעודה יפה מטעם הרשות לניירות ערך. היה עדיף בהרבה אילו תעודה כזו לא היתה קיימת כלל משום שהיא מטעה את הלקוחות ויוצרת למעשה מצג שווא של מיומנות.

דרך אגב, כמו כל תחום אחר, "הכשרת העיסוק" מטעם המדינה גם מאפשרת קיטון בעוסקים במקצוע ועליית שכרם.

במציאות, אדם אחד זקוק למשל לשנה של פרקטיקה והשני זקוק לשנתיים והשלישי זקוק לששה חודשים ולכן קביעה שרירותית של סטנדרתיים מחמירים מידי, שזה המצב הכללי ברפואה, חייבת בהגדרה לחטוא לטובת הציבור.

בכל אופן, הבעיה בעניין רישום הרופאים, כמו כל הרגולציה הממשלתית בכל תחום, היא חוסר גמישות והגדרות שרירותיות.

שוק רפואי חופשי, ללא רישום ממשלתי של העוסקים, מאפשר את הגמישות הזאת. השוק ינווט את האנשים למקומות הנכונים ויציב את הדרישות המתאימות לכל אחד. מי שיצטרך ללמוד ולעבוד הרבה יאלץ לעשות זאת ומי שיוכל להסתפק בפחות לא יצטרך לבזבז זמן לריק.

ועל זה שבוע הבא בע"ה ובינתיים יום עצמאות שמח ובטוח.