עשר שנים עברו מאז הרצח המזעזע בואדי תקוע בו נרצחו קובי מנדל ויוסף אישרן הי"ד והם בני 14 בלבד. ביום חמישי האחרון נערכה אזכרה במהלכה קרא אחיו את הדברים הבאים מעל קברו:
מי רוצה לכתוב לאח שנרצח ?
קשה לכתוב לך,
כבר שנים שלא דיברנו.
אני רוצה לספר לך על המחשבות שלנו מהזמן האחרון.
עמדנו, בליל שבת, אליענה ואני מעל הוואדי המרהיב, המואר באור של ירח דקיק וכמה כוכבים תלויים. ובעיקר שאלנו שאלות.
החיסרון הפיזי הצורב התחלף בחלל לא מוסבר שנמצא בחיינו. עוד חודש יכולת להיות בן 24.
יכולת להיות נשוי עם ילד או שניים, יכולת להיות דתי או חילוני, יכולת להיות בטיול בדרום אמריקה, יכולת להיות בלימודים באוניברסיטה יכולת להיות מומחה במחשבים, יכולת להיות סטנדאפיסט, יכולת להיות כלכך הרבה דברים.
אני צמחתי לתוך משפחה שההורים הם אנשים מדהימים, שהצליחו להמשיך לחיות, ממש לחיות עם עשייה ענפה, עם צחוק ושמחה, וכן - גם עצב בריא וזך.
לקח לי שנים עד שהבנתי על מה אמא ואבא ויתרו. מה נלקח מהם, איזה קורבן עצום הם הקריבו, למרות שכלל לא היו צריכים להיות פה בארץ. איך ויתרו על חיים של נוחות, של עושר, תמורת חיים של עוצמה יהודית, עליה הם שילמו מחיר יקר.
איך הם לא הרימו ידיים ? איך הם לא סגרו את דלתות הארץ ואמרו "לא תודה, הספיק לנו ?"
אני זוכר איך הייתי לוחש לך בלילות, שואל אותך איפה אתה, לעזעזל, מבקש ממך שתשמור עלינו, שתמצא דרך לשמח את אבא ואת אמא. התחננתי בפניך- שתחזור. שהכל יחזור להיות כמו שהיה.
אני זוכר איך פעם עוד חשבתי שיכול להיות שזה הכל בדיחה גדולה, או סיוט שאני אתעורר ממנו, שאני פשוט אקום בבוקר ותהיה שם... והכל ימשיך כמו שהיה.
אבל היום אני כבר יודע שזה לא כך. אני כבר לא לוחש לך. לא מבקש ממך שתחזור. אפילו לא מבקש ממך שתשמח את אמא ואת אבא.
היום אני זוכר אותך אחרת. והכאב הוא לא רק כאב של מוות, אלא כאב של ההפסד. לא כאב שצורב, אלא כמו יד שתופסת לך את הקישקעס של הבטן ומסובבת מבפנים.
היום אני מבין עד כמה היית קטן, עד כמה הם באמת היו אכזריים.
קובי, בן סט ושרי, נולד בירושלים בי"ז בסיון תשמ"ז. כילד עבר עם משפחתו לארצות הברית, ובאוגוסט 1996 חזרו לארץ והתיישבו בישוב תקוע שביהודה.קובי אהב לטייל ואהב ספורט, היה נער מקובל מאד ותמיד מוקף בחברים. נער נבון, אוהב לעזור לזולת ואהוב על כל מכריו.
ביום שלישי ט"ו באייר תשס"א יצא קובי עם חברו יוסף אישרן לטייל בואדי תקוע. מחבלים סקלו את השניים למוות באבנים.
כשהשניים לא שבו לבתיהם עד הערב, החלו חיפושים שנמשכו כל הלילה, אך רק למחרת נמצאו שתי הגופות, מוחבאות מתחת לערימת אבנים בגובה מטר. קובי נרצח והוא בן 13, תלמיד כיתה ח'. הותיר הורים, שני אחים ואחות. הובא למנוחות בבית העלמין בכפר-עציון.