במשך שלוש שעות עמד אמש נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק תחת אש צולבת ויצא מהמערכה בכבוד. ביקורו במכללת "שערי משפט", שאותו יזמו דיקאן המכללה ד"ר אביעד הכהן וד"ר חיים שיין, הוקדש כולו לשאלות שהופנו אליו על ידי הסטודנטים ומורי המכללה, ועסק בסוגיות הבוערות שעל סדר יומה של מערכת המשפט הישראלית. לצד התייחסותו לסוגיות אלה, חשף השופט ברק כמה פרקים אישיים כגון ידידותו עם האדמו"ר מסלונים שעמד בראש המערכה החרדית נגד בית המשפט העליון בפרשת עמנואל ועם הרב עובדיה יוסף.
כבר בראשית דבריו זרק השופט ברק פצצה לאולם כשהצהיר כי "לא ניתן למנוע את ההתאבדות הבאה של שופט בשל עומס התיקים". לאחר שסקר בקצרה את כמות התיקים שעמה נאלצים להתמודד שופטים במערכת, אמר השופט ברק כי העומס הבלתי נסבל נותן את אותותיו גם על מצבם הנפשי של חלק מהשופטים. " לא ניתן למנוע את ההתאבדות הבאה של שופט בשל עומס התיקים, אך ניתן וצריך לצמצם את הסתברותה. הפיתרון לא יבוא רק בהוספת שופטים למערכת, אם כי ראוי להוסיף תקנים שיקלו מעט את העומס בבתי המשפט, כך שההסתברות ששופט ייקלע למצוקה נפשית וישלח יד בנפשו תהיה קטנה יותר".
בהקשר אחר, אמר השופט ברק כי לדעתו אין זה ראוי להגביל את מספר הסטודנטים ללימודי משפטים. "אפשר וצריך להעלות את רמתם של עורכי הדין, אך לא באמצעות הגבלת מספר הסטודנטים. "על פניה הגבלה כזו סותרת את עקרון היסוד של חופש העיסוק, ואני מסופק אם ניתן לראות ברצון לצמצם את מספר עורכי הדין תכלית ראויה ומידתית המצדיקה אותה".
ברק התייחס, אם כי בזהירות רבה, גם להחלטתו האחרונה של השופט דנציגר לאפשר לנשיא לשעבר משה קצב להישאר מחוץ לכלא עד תום הדיון בערעורו. "איני בטוח שיש בכך סטייה מההלכות שקבע בית המשפט העליון בעבר, בפרשת שוורץ [=שבה נקבעו התנאים להשארת אדם שהורשע בעבירות מין מחוץ לכלא עד תום הדיון בערעורו]. לגוף העניין, ומבלי להתייחס לסוגיה הספציפית של קצב, אני סבור שראוי לשקול האם לא כדאי לנו לאמץ את המודל שנוהג במדינות אחרות ולפיו חזקת החפות עומדת לאדם גם לאחר שהורשע, וזאת עד תום הדיון בערעורו. קבלת גישה זו, ובצדה האפשרות להוסיף ראיות גם בשלב הערעור, עשויה בהחלט להביא להימנעות מכליאת אדם שהורשע בערכאה הראשונה עד תום הדיון בערעורו".
בנוסף, קרא ברק למחוקק לשקול רביזיה משמעותית בסדרי הדין, הפלילי והאזרחי. מדובר בחקיקה מיושנת, שמבוססת על ההסדר המנדטורי, שמזמן כבר היה ראוי לשנותו".
מקום רב בדבריו הקדיש השופט ברק לביקורת שנשמעה על הלכת אפרופים [=שקבעה את דרךף פרשנות החוזה, לפי אומד דעתם של הצדדים ונסיבות העניין, לעתים גם בניגוד למשתמע מלשונו הפשוטה של החוזה] ולניסיון הכנסת לעקר אותה מתוכנה באמצעות שינוי סעיף הפרשנות בחוק החוזים. ""הלכת אפרופים אינה חנות המכולת של אמא שלי, אבל התפלאתי שלא הפנו אפילו את שימת לבי לכך שיש כוונה לשנותה באמצעות חקיקה. לגוף העניין, שינוי חוק החוזים רק חיזק את הלכת אפרופים ולא החליש אותה".
בהתייחסו לכוונה להקים נציבות תלונות על פרקליטי המדינה שבמקרים מסויימים תוכל להמליץ גם על עיכוב קידומו של פרקליט אמר השופט ברק כי "אין זה ראוי שמהלך כזה יבוא מצד המחוקק, בדרך של נורמה כופה. ראוי שהדבר ייעשה במסגרת הליך פנימי".
בעניין אחר, הביע ברק ביקורת מרומזת על הכוונה לחוקק חוק שיגביל חקירה פלילית והעמדה לדין של ראש ממשלה מכהן. "עמדה כזו קיימת בצרפת, אך היא מנוגדת לחלוטין לתרבות המשפטית שלנו". ברק הזכיר את מעורבותו בפרשת חשבון הדולרים של לאה רבין, והוסיף כי זהו מבחנו האמתי של "מבחן בוזגלו".
בנושא אחר אמר ברק, כי מעולם לא התנגד למינוייה של פרופ' רות גביזון לבית המשפט העליון בגלל דעותיה, אלא רק תבע ממנה "תקופת צינון" לאחר שהשמיעה בבמות ציבוריות שונות ביקורת חריפה על דרך התנהלותו של בית המשפט העליון. "גם לו הייתה משמיעה עמדות בתקשורת בעד בית המשפט לא הייתי ממנה אותה, כפי שלא תמכתי במינויו של פרופ' קרמניצר. אני סבור שמשפטן המביע עמדות בנושאים שנויים במחלוקת, צריך לעבור תקופת צינון לפני שיוכל לכהן כשופט". ברק גילה לנוכחים כי עצה מעין זו נתן גם לגדעון האוזנר שביקש להתמנות לשופט בבית המשפט העליון לאחר שפרש מהפוליטיקה.
"אנחנו מדינה שיש בה מיעוט ערבי וצריך לעשות הכל שישמר רוב יהודי במדינה, הכל במסגרת החוק. ואגב הדברים שכותבת עכשיו רות גביזון והרב מידן מקובלים עליי לגמרי. אני בזרם הזה. אנחנו צריכים למצא פתרון לחיים ביחד -בינינו שזה הכי מסובך, וגם ביננו ובין הערבים תוך הכרה שהם מיעט וצריכים להישאר מיעוט בדרכים חוקיות ע"י כך שיתגבש מעמד בינוני ערבי חזק וע"י כך שיהיה להם עניין בתעשייה, בחקלאות ובעושר שלנו זה גם יביא להקטנת הילודה שלהם".
את דבריו חתם ברק באמירה שהוא מקווה כי השופטים שבאו ויבואו אחריו לא יקבלו בהכרח את עמדותיו. "כפי שאמרתי לעמיתיי בבית המשפט העליון עם פרישתי: אני מקווה שלא תסטו מפסקי הדין שלי רק בגלל שאני כתבתי אותם, אך אני מקווה גם שלא תימנעו מלסטות מהם, אם תחשבו שהם שגויים, רק מפני שכתבתי אותם", וכשנשאל מה הוא יכול לאחל לתלמידי מכללת "שערי משפט", אמר: "אני מאחל לכם שהמשפט ייתן לכם חיים, ושאתם תתנו חיים למשפט".