כלכלה בגובה הכיס
כלכלה בגובה הכיס

מאז שהתחלתי לכתוב בבלוג הזה, נוכחתי לדעת שלשמחתי הרבה, המאמרים שלי מעוררים עניין אצל לא מעט אנשים שלעולם לא חשבו על כלכלה ועל ההשפעה של הבעיות הכלכליות והמדיניות הכלכלית על חיי היום-יום שלהם. אנשים באים אלי ומתווכחים איתי, ואני מאוד שמח על כך. זה סימן שיש עניין והתחלה של הבנה שמדובר על נושאים רציניים, גם אם חלק מהאנשים לא תמיד מסכימים איתי, עדיין. לפחות מתחילים להבין שזה חשוב, וגם זה משהו.

אורי אורבך (נדמה לי) אמר פעם שבציבור הדתי, את הדגים עוטפים עם החלקים של העיתון שמתעסקים בספורט ובכלכלה. לגבי מוסף הספורט, אין לי בעיה עקרונית עם עטיפת הדגים היות ואני לא רואה בזה משהו משמעותי או רציני, אבל הגיע זמן שנתעסק בכלכלה בצורה רצינית. זה מספיק חשוב כדי לא לשרבב את זה עם משחק כדורגל.

עד עכשיו, הדיון סביב הבעיות החברתיות והכלכליות במדינת ישראל בכלל ובציבור הדתי בפרט התרכז מסביב ל-"אחריות המדינה", אבל, כפי שאמר בזמנו מילטון פרידמן, למדינה אין כל אחריות לשום דבר, אלא לאנשים עצמם יש אחריות. מדינה היא בסך הכל מנגנון שהומצא על ידי בני אדם על מנת לספק שרותים מסויימים, בראש ובראשונה שרותי ביטחון והגנה מפני אויבים מבפנים ומבחוץ וגם קיום של מערכת משפט שמקיימת את שלטון החוק והצדק.

יש דברים מסויימים שנמצאים תחת האחריות והסמכות של המדינה ודברים אחרים שלא. אין זה ממעט בכהוא זה את חשיבות עצם הקיום של המדינה, אלא זה בסך הכל מעמיד אותה במקומה הראוי. לא פחות, אבל גם לא יותר.

לדוגמה, אם מהנדס בניין יתעסק בניתוח כירורגי, סביר להניח שהחולה ימות. לעומת זאת, אם רופא ינסה לבנות בניין, הבית כנראה יתמוטט. האם עלנו להסיק מזה שלא צריך מהנדסים ורופאים? כולם מבינים כמובן שזו שאלה שטותית. לכל אחד יש תפקיד ומיומנות. הרופא צריך לרפא והמהנדס בניין לבנות. זה הכל וכולם מבינים את זה בפשטות ללא צורך בהסברים ארוכים ומלומדים.

אז למה כל כך הרבה אנשים מתקשים להבין שגם למדינה, בדיוק כמו לרופאים ולמהנדסים, יש תחומי עיסוק שהם באחריותה, בסמכותה ובתחום המומחיות שלה, ושקיימים גם תחומים שהם מחוץ ליכולת המדינה לשלוט בהם באופן יעיל? בנוסף, צריך לזכור שכדי לפעול, המדינה חייבת להטיל מיסים ולהעביר חוקים ותקנות, וכל אלו מגבילים את חופש הפעולה של האזרחים. על בסיס איזו זכות ואיזו סמכות בדיוק המדינה יכולה להטיל מיסים? האם יש למדינה סמכות בלתי מוגבלת להטיל מיסים? ואם לא, מה הם גבולות הסמכות הזו?

אין יותר מידי דיון בשאלות אלו בציבור הדתי. הדברים נראים כאילו כמובנים מאליהם. 

אחרי הרבה זמן, הושג במערב קונצנזוס על כך שהמדינה לא צריכה לנהל עסקים או להיות הבעלים שלהם. לפחות את במאבק הזה ניצחנו, וזה חשוב מאוד. בגדול, תהליכי הפרטה ופתיחת שווקים לתחרות מתקדמים בכל העולם המערבי, צעד אחר צעד. בנוסף, בצעדים איטיים מידי, מתקדמים גם לקראת סחר בינלאומי חופשי יותר. כל זה מעולה ותורם לעליית רמת החיים של המין האנושי כולו ולחרותו.

לעומת זאת, בחזיתות הרגולציה ומדינת הרווחה, המצב מדאיג יותר. חוץ מזה שמדינת הרווחה לא יעילה, יוצרת תלות, עולה הון ולא פוטרת את בעיית העוני, היא בעצם פצצה מתקתקת. בגלל תהליך הזדקנות האוכלוסייה בכל מדינות המערב, כולל ישראל, אם הפוליטיקאים ימשיכו לחלק כסף כאילו שאין מי שצריך לשלם מחר, שגשוג ארוך הטווח שלנו נמצא בסכנה. במוקדם או במאוחר יבוא לזה סוף, ועדיף שזה לא יקרה כמו שזה קורה עכשיו ביוון, על ידי פשיטת רגל של המדינה. ועוד לא דיברנו על העלות התקציבית של כל זה, שפרושה המעשי הוא רמת מיסוי גבוהה, שפוגעת בציבור.

עוד יותר מדאיג הוא הניסיון להחיל רגולציה ממשלתית  שהולכת ופושטת על יותר ויותר תחומים בחיי היום-יום שלנו. לרגולציה ממשלתית, להבדיל מהרגולציה שנובעת מהשוק, יש לרוב תוצאה הרסנית בשל חוסר היכולת שלה להתאים את עצמה בזמן אמת למציאות דינאמית ומשתנה וההטיות הפוליטיות השונות והאינטרסים הזרים שמניעים אותה.

לנושאים האלו יש השלכות קריטיות על החיים שלנו. הציבור הדתי רואה את עצמו כציבור ערכי, אז הגיע הזמן להתייחס אליהם בכובד ראש, בשיקול דעת וברצינות המתבקשת, ללא פופוליזם, שקרים ואינטרסים זרים. וגם הגיע זמן שנפסיק לעטוף דגים עם עמודי הכלכלה של העיתון.