העיתונאי קלמן ליבסקינד מתריע בטורו השבועי בעיתון "מעריב" את כוונת משרד ראש הממשלה להסדיר את ההתיישבות הבדואית בנגב.
"מסע הסתרה והונאה. אין דרך אחרת לכנות את התהליך שמתנהל כבר שנתיים במשרד ראש הממשלה בעניין הסדרת התיישבות הבדואים בנגב. במחתרת, בחשאי, כמו גנבים בלילה, תוך ניסיון לבלבל כל גורם רלוונטי שמתעניין, בונה קבוצת פקידים את אחת התכניות המשמעותיות ביותר שקיבלה המדינה. מאות אלפי דונמים יירשמו בטאבו על שמם של אנשים בדואים פרטיים, עניינן של קרקעות שהופקעו בשנות החמישים יפתח מחדש למשא ומתן ובמשרדו של בנימין נתניהו מנסים לערבב את כולם. את המתנגדים מסיבות ציוניות, את אנשי המקצוע שמשוכנעים שהתכנית לא ישימה, את הכנסת, את הממשלה ואת הבדואים עצמם. צוות היישום, בראשותו של ראש אגף תכנון מדיניות במשרד ראש הממשלה, אהוד פראוור, יחד עם מנכ"ל המשרד אייל גבאי, מוכרים לכל אחד מה שהוא מעוניין לשמוע. כמו סוחרים בשוק. האסטרטגיה ברורה: ראש הממשלה, בנימין נתניהו, יבקש מהשרים לאשר תכנית מסגרת אוורירית וערטילאית שאין בה כמעט פרטים, מה שישאיר לפקידים חופש פעולה לעשות אחרי שיעבור החוק ככל העולה על רוחם", כתב ליבסקינד.
"השבוע שאלתי את גבאי למה הוא מספר לכולם שמדובר בתכנית 'של הממשלה', כשכמה ימים לפני העלאתה המתוכננת להצבעה, אין לשרים מושג מה יש בה. 'השרים הרלוונטיים יודעים מצוין', השיב לי. 'את שר התיירות זה לא צריך לעניין'. זו הייתה עוד חולייה בשרשרת ארוכה של הטעיות. רוב מוחלט של השרים לא ידעו עד לפני שלושה ימים דבר. גם אותם הוא מידר. אחרי הסיור התקשרתי לאחד השרים הכי בכירים ו"רלוונטיים" לנושא. גבאי ופראוור, הסתבר, ישבו איתו לפני יותר משנה. מאז לא שמע מהם. עד ששלחו לו השבוע את הצעת ההחלטה המסובכת שלהם, המחזיקה עשרות עמודים, והשאירו לו חמישה ימים, כולל שישי ושבת, כדי ללמוד אותה. ככה זה מתנהל.
בשבוע שעבר לקח אייל גבאי את הצוות המוביל של משרד ראש הממשלה דרומה, כדי לנסות לשכנע 20 עיתונאים שמדובר בתכנית מצוינת. במשרד רה"מ השקיעו בנו הרבה. אנשי מטה ההסברה הלאומי, דוברים, יחצנים, יועצים פוליטיים ואנשי צוות יישום התכנית הסתובבו סביבנו כל היום ומילאו אותנו בנתונים לא נכונים ובסיפורים על הסדרים שכבר נחתמו עם הבדואים, הסדרים שלא היו ולא נבראו. ההנחה הייתה שהעיתונאים לא בקיאים. שאפשר יהיה להאכיל אותנו הכל.
וכך, בתוך הנגב הסבוך, המנוקד כולו בכתמי ענק של שטחים שעליהם תובעים הבדואים בעלות בלי שיש בידם בדל הוכחה, בחרו אנשי משרד ראש הממשלה בקפידה להוביל אותנו לשתי הנקודות הכמעט יחידות במרחב הזה שאין עליהן שום מחלוקת, שום סכסוך ושום תביעה בדואית, כדי לשכנע אותנו שאפשר להתקדם. זה היה בלוף", כתב.
ליבסקינד מציין כי גבאי ופראוור דאגו לא להפגיש את העיתונאים עם אף בדואי. "שלא נדע שגם הם לא מסכימים לתכנית", מציין.