חפשו את הקוטג'
חפשו את הקוטג'פלאש 90
שמחתי מאוד לראות שטורי משבוע שעבר  על לגליזציה של סמים התקבל בברכה. קיבלתי תגובות מאוד חיוביות ונראה שאכן האסימון נפל: ציבור גדל והולך מבין ש"המלחמה" בסמים נכשלה ויש להחליף דיסקט, במהרה בימנו. זה כנראה ייקרה בהדרגה, ויפה שעה אחת קודם. בכל אופן, בעקבות מספר הערות, חשוב לי להבהיר משהו.

אני רוצה להבהיר שאני לא תומך בשימוש בסמים, ח"ו, מכל סוג שהוא. ואני מעודד את הציבור שלא להתקרב לחומרים המסוכנים האלו. אנחנו חייבים להקפיד על "ונשמרתם מאוד לנפשותכם" ועל "ואהבת לרעך כמוך" וצריך לעשות כל מאמץ כדי להרחיק את הציבור מכל דבר שמזיק, כולל סיגריות, אלקוהול וסמים. כל מה שאני טוען הוא שהמדינה איננה המקום הנכון על מנת לנהל את המאבק הזה. איסור מכח החוק אינו פיתרון וגורם לפשיעה, כפי שהסברתי שבוע שעבר. צריך לנסות להשפיע קודם כל על עצמו, ואחר כך על המשפחה ועל הסביבה, עד כמה שניתן, ולהתפלל שנצליח. עד כאן בעניין הסמים.

מעבר לזה, החדשות מספקות כמעט כל יום חומר למספר מאמרים, ובאמת חבל שאין לי יותר זמן לכתוב. בכל אופן, הקוראים הנאמנים של הבלוג זוכרים אולי טור שהתפרסם פה בחודש ינואר האחרון בנושא שוק החלב.

באותו מאמר, תקפתי את הפרוטקציניזם בכל צורותיו והסברתי שהאיסור לייבא לארץ מוצרי חלב מייקר את המוצרים ומפחית באיכותם, וזה בדיוק מה שאמר שר האוצר שטייניץ ביום ד'. הוא "שוקל להתיר ייבוא של מוצרי חלב", בשעה טובה ומוצלחת. הדבר הקפיץ עליו כמובן את הלובי החקלאי והעומד בראשו, ח"כ שי חרמש, ממפלגת "קדימה".

לדבריו של חרמש, "כוונתו של שטייניץ לאשר ייבוא מקביל של מוצרי חלב כמוה כהכרזת מלחמה על החקלאים. חוק החלב שעבר לפני כחודש בכנסת קבע בין היתר פיקוח ממשלתי על מכסות החלב של החקלאים ועל המחיר שיקבלו תמורת החלב. התמורה לחקלאי נקבעת ע"י הממשלה ואינה תוצאה של היצע וביקוש. (...) כוונתו של שר האוצר להתיר ייבוא מקביל של מוצרי חלב מצרפת ואיטליה תפגע בחקלאים, שייאלצו לשחוט פרות כדי להתמודד עם הירידה בביקוש, במקום לפגוע ברשתות. (...) חקלאיי ישראל יעמדו בכל הכוח על זכותם לספק תוצרת טריה ובריאה לאזרחי מדינת ישראל במחיר שווה לכל נפש".

מלבד הכשלים הלוגים הרבים בטיעונים של חרמש, שהרי למשל אף אחד לא מתכוון לאסור לחקלאי ישראל לייצר את תוצרתם, אלא פשוט לאלץ אותם להתחרות עם חקלאי העולם, כדי לספק תוצרת טובה וזולה יותר לצרכן הישראלי, ראוי לעמוד על הקשר האמיתי בין ההון והשלטון שישנו במדינה ובעולם.

האם שמתם לב למשל שמלפגת העבודה היתה חלק מכמעט כל ממשלות ישראל מאז 1999 ועד היום ועל משרד אחד היא לעולם לא וויתרה? יודעים איזה משרד? נו, נחשו?

כן, כן, ניחשתם נכון, מדובר במשרד החקלאות, כאשר השר הממונה היה רוב הזמן שלום שמחון, איש מגזר המושבים והקיבוצים. ראוי גם לציין שאהוד ברק הוא פטרונו הפוליטי של שמחון, וזה גומל לו טובה. למשל, תמיכת שמחון הכריעה את הכף בפריימריז ב- 2007 בין ברק לעמי איילון, שהוכרעו (כמעט) על חודו של קול.

הנה לפננו דוגמה של שחיתות אמיתית שמראה היטב איך פועלים היחסים בין המערכת הפוליטית לעסקים. מצד אחד, בקרב מתפקדי וחברי מפלגת העבודה, מגזר המושבים והקיבוצים, כלומר החקלאים, הוא המגזר המרכזי, המאורגן והחזק ביותר. בתוך מפלגת העבודה, כמעט שאין למועמד סיכוי אם הוא לא משיג את התמיכה או לכל הפחות את אי-ההתנגדות של אותו מגזר. לכן הפוליטיקאים באותה מפלגה נלחמים על הקולות האלו ומבטיחים להם הרים וגבעות. ההבטחה המרכזית שלהם היא שה"עבודה" תמשיך להחזיק במשרד החקלאות על מנת לספק לחקלאי ישראל את ההגנה הדרושה כנגד התחרות מבחוץ, מה שבאמת מאפשר להם להמשיך למכור לנו את הזבל שלהם ביוקר, וללא פחד מתחרות, כפי שרואים במחירי הקוטג', למשל.

לכן בכל המשאים ומתנים הקואליציוניים מאז 1999, מפלגת העבודה עמדה על דרישתה להחזיק את המשרד. מובן שבעקבות הדיל הלא כתב אבל הברור מאוד הזה, מי שמחזיק בעמדת שר החקלאות נהנה באופן אוטומטי מעוצמה פוליטית גדולה מאוד ונבחר ללא בעיות לתפקידי מפתח בקרב המלפגה, וכך באמת היה בעשור האחרון עם שלום שמחון. גם עכשיו, לאחר פרישת קבוצת חברי "עצמאות" ממפלגת העבודה, משרד החקלאות נשאר בידיהם. על כח לא מוותרים כל כך בקלות.

דרך אגב, ח"כ חרמש בא ממפלגת העבודה גם כן ודובר בזמנו על כך שהוא יחזור לשם. עכשיו ברור למה הוא יו"ר הלובי החקלאי בכנסת?

בקיצור, כפי שהתיאוריה במדעי המדינה מסבירה, פוליטיקאים משתמשים באדישות הציבור כדי לעשות יד אחת עם בעלי עסקים כנגד ציבור הצרכנים, כלומר נגדנו. בתמורה לקולות, לכסף ולתמיכה ציבורית, הם מעבירים חוקים שמגינים על היצרנים, על חשבון הציבור. התהליך הזה קיים בכל העולם המערבי בעוצמות שונות ויש להפסיק אותו לאלתר על ידי בחירת אנשים רואיים, שיעבירו חוקים שידאגו פה למתן חופש ייבוא גם במוצרים חקלאים. מפלגת העבודה עומדת למות, אבל קדימה והליכוד לא נראים הרבה יותר טובים במובן הזה.

הגיע הזמן שמישהו יהיה מוכן לקחת סיכונים וישים את הציבור לפני הקריירה הפוליטית שלו. אם הציבור יפרגן לו, זה הופך מהלך כזה לאפשרי, ואולי פעם נוכל לצרוך מוצרי חלב טובים בזול.