הגיע אלי זוג מבוגר.
בעצם האישה היא זו שבאה לאבחון, ובעלה התלווה אליה.
אני שאלתי אותו, אם הוא רוצה לחכות בחדר ההמתנה, אך הוא אמר:
לא. מה פתאום. אנחנו ביחד.
אשתו הנהנה בראשה בהסכמה והוסיפה:
אין לי סודות מבעלי. אנחנו נשואים כבר חמישים שנה ואין לנו סודות.
את בטוחה? את יודעת, מניסיוני...
שטויות.
טוב, בסדר, - הסכמתי. – אם זה רצונכם. אז אני יכולה לדבר חופשית?
וודאי, - אמרה האישה.
האישה הגיעה לאבחון, אך סירבה לאבחון לפי קשתית העין – כי לא רצתה שיסנוורו אותה.
גם ככה העיניים שלי כבר לא אותן העיניים, - הסבירה.
ובעלה הנהן בראשו בהסכמה.
היא גם סירבה לאבחון לפי הלשון.
אל תעשי ממני צחוק, - היא אמרה בגאווה וזקפה את גבה.
היא הסתכלה עלי כך שממש התביישתי שעלה בדעתי לאבחן אותה לפי הלשון...
זה לא מתאים לה, - הסביר בעלה בקול מתנצל.
לבסוף, סיכמנו שאני עושה אבחון בשיטות אחרות, כולל כף היד.
היא הושיטה לי את ידה.
תוך כדי התבוננות בידה מידי פעם אני גם שאלתי שאלות, והיא ענתה במוכנות.
בין היתר שאלתי:
היתה לך הפלה?
פתאם השתררה דממה.
הסתכלתי עליה – היא נראתה מאובנת.
מתי עשית הפלה? למה? – שאל בעלה בהתרגשות.
מה זה כבר משנה עכשיו, – היא ענתה בשקט.
אבל מתי זה היה?
זה כבר לא משנה.
זה היה בן, - קבע בעלה.
עכשיו זה כבר לא משנה - היא אמרה.
וראיתי עד כמה זה משנה לשניהם...