פרשת מעצרו של הרב דב ליאור מזכירה לעו"ד יורם שפטל את הסירוב העקשני של היועץ המשפטי לממשלה במשך שנים להעמיד לדין את יוסי ביילין על עבירות חמורת שענשם הוא מוות, "הפרשה הזו חשפה את ערוותו של הממסד המשפטי הישראלי. לאורך שנים יש אכיפה בררנית שגובלת בעבריינות. המעצר של הרב ליאור היה מעשה מופקר".
עו"ד שפטל טוען כי בישראל עונש המוות טרם עבר מן העולם, "אם ניקח מפושעי אוסלו את יוסי ביילין כמשל. ביילין מטיף ופועל בגלוי להוצאת שטחים ריבוניים של מדינת ישראל, בשלב הראשון ירושלים המזרחית על כל קודשי ישראל ורמת הגולן. במדינת ישראל יש חוק שקובע שמי שפועל להוצאת שטח ריבוני מהמדינה דינו מוות בשל עבירת בגידה. אנשים חושבים שביטלנו את עונש המוות, אבל יש שתי עבירות בישראל שענשם מוות, החוק לעשיית דין בנאצים והחוק שהתקבל ב-1959 בכנסת, שמגן על השלמות הטריטוריאלית".
לדבריו במשך שנים הוא פונה ליועץ המשפטי לממשלה בדרישה להעמיד לדין את כל אותם בוגדים ונענה בשלילה, "כתבתי ליותר מיועץ משפטי אחד ודרשתי להעמיד לדין את ביילין בגין עבירות שענשם מוות, על הפעילות שלו להוצאת שטחים שנמצאים בריבונות ישראל. תשובת היועץ הייתה, שזו סוגיה שראויה שתהיה נתונה לדיון ציבורי ולא להליכים פליליים. זאת אומר שיש כאן מימסד משפטי שטוען שעברה שעונשה מוות, שכוללת בגידה בריבונות ישראל זה נושא לשיח ציבורי דמוקרטי, ואילו ספר שנכתב ושהרב ליאור נתן לו הסכמה זה לא ראוי לדיון ציבורי".
עו"ד שפטל מוסיף וטוען כי מדיניות האכיפה הבררנית מזכירה משטרים אנטישמיים אפלים, "כשמדובר בחוקי השמאל הקיצוני הבוגדני שביילין מסמל אותם, אנשים שעוברים על הציווי הקדוש של אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני ומצפצפים על זה בשם הדמוקרטיה אז זה בסדר, אבל בשם אותה דמוקרטיה עוצרים את הרב ליאור. יש כאן אכיפת חוק בררנית פוליטית שערורייתית, אכיפה על בסיס פוליטי אנטישמי. המעצר של הרב ליאור וההימנעות מזימונים של ד"ר ביילין וכל ראשי השמאל לחקירה על מעשי הבגידה היומיומיים שלהם זו אפלייה. ההבדל בטיפול בין שני המקרים הוא מביש ומחפיר ולא פלא ששמונה מתוך עשרה יהודים אין להם גרם אחד של אמון בממסד המשפטי".