ביום שישי האחרון, בשעת בוקר מאוחרת, פגשתי ברחוב ידיד קרוב, אדם משכיל ואינטליגנטי שידיו רב לו בחכמת התורה, ואף בכמה מחכמות העולם, מילא את כרסו בש"ס ופוסקים ואף לא הניח ידו מספרי מדע ומחקרים. כדרכם של ידידים המשוחחים על ענייני העולם והוויותיו הגענו גם אנחנו לפרשת מעצר הרבנים ובתוך כך שאלני הידיד, "האם לדעתך "תורת המלך" היא באמת דרכה של תורה?". בתגובה, לא עניתי לשאלה, וכדרכם של יהודים הקשתי על ידידי שאלה משלי "האם בכלל קראת את הספר שסביבו החגיגה?".
למי שתהה מדוע הטרחתיכם בסיפורי מעשיות, אענה כי את אותה השאלה אשר הפניתי לידידי הנ"ל, הפניתי במהלך השבוע האחרון לכמה וכמה ידידים, מכרים ושאר בני שיח, ומכולם שמעתי בתגובה את אותו המהום, אשר משמעותו היא "באמת אין לנו מושג, מעולם לא חזינו בעינינו אפילו לא בכריכתו החיצונית של הספר". תופעה זו, בה רבים כל כך מדברים ומביעים דעה על ספר שמעולם לא עבר תחת ידם ראויה לבחינה פסיכולוגית – סוציולוגית נפרדת, אולם לענייננו חשובה רק העובדה שמרבית המדברים מעולם לא קראו אפילו לא חלק מהספר, וניזונים לכל היותר מציטוטים חלקיים ומגמתיים, לרוב אפילו זה לא.
על מנת שלא אהיה בעיניכם בעל גאווה, אשתף את עצמי עם הציבור ואספר, כי עד לפני כשבועיים, עת נזדמן הספר הנ"ל תחת ידי 
משנזדמן הספר לידי פתחתיו וקראתי בו. וראה זה פלא, שחור על גבי לבן, כתוב בתוכו ברור ומפורש: אסור להרוג גויים
בדרך מקרה, אף אני לא קראתי אותו ולא ידעתי מה כתוב בו. אמנם לא זכורים לי מקרים בהם הבעתי דעה נחרצת באשר אליו עד לאותו יום, אולם יתכן שהגיל עושה את שלו וגם אני נכשלתי בכך ופרח הדבר מזכרוני. קיצור הדברים, משנזדמן הספר לידי פתחתיו וקראתי בו. וראה זה פלא, שחור על גבי לבן, כתוב בתוכו ברור ומפורש: אסור להרוג גויים. ולא סתם נכתב הדבר, אלא שהאריכו הרבנים הכותבים לבאר יסודו של דין זה, מקורותיו, והדרך בה הוא נלמד. על דרך הקיצור רק אומר, כי האיסור על הריגת גוי איננו תולדת איסור "לא תרצח" אשר נתחדש במעמד הר סיני, אלא תולדתו של איסור הריגה המוטל על כל אומות העולם, "בני נוח", כחלק משבע המצוות בהן נצטוו.
לאחר מכן מאריכים הרבנים הכותבים לבאר מהו ייחודו של מצב מלחמה, מה הדינים השונים במצב מלחמה ומהו אותו מצב מלחמה שבו מדובר. והרי ברור כשמש לכל בר בי רב, כי אין ימי שלום כימי מלחמה ואין דינו של עם איתו אנו בשלום כדינם של עממים עמם אנו מצויים במלחמה. מי שהיה זקוק לספר "תורת המלך" על מנת להבין דברים אלו, ככל הנראה חי בארץ אחרת, "ניו זילנד" – על דרך משל, ולא ב"ארץ טובה שהדבש בעורקיה אך דם בנחליה כמים נוזל", כמאמרו של ירון לונדון. גם עצם החילוק בין ישראל לעמים, אשר עומד בבסיסו של הפלפול ההלכתי בספר אך איננו אהוד על חבורת קובעי הטעם אשר רבים בתוכינו נספחו עליה, איננה חידוש של כותבי הספר הנ"ל. האם מי שיכתוב מחר מאמר למדני על ההבדל בין קניין עבד עברי לקניין עבד כנעני בעלון ישיבתו יחשב למסית לגזענות?
ובכדי שלא לכחד מכם, אומר כי גם אני לא רוויתי נחת מכל חלקיו של חיבור קדוש זה. הן משום דברים שאינם מחוורים לשומעיהם והן משום שלעיתים "מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע". אולם, על אף זאת אינני מטיל לרגע ספק ביושר ליבם ובטוהר כוונותיהם של הרבנים הכותבים וחלילה וחס להאשים בהסתה מי שכלל לא הסית.
ובכן, "אליכם אישים אקרא וקולי אל־בני אדם", קחו לידכם את הספר, עברו בין בתריו וקראו את דבריו. כל מי שקרא את הספר ויודע לאשורו מה כתוב בו מוזמן להגיב לדברי ולטעון כנגדי. ומי שלא קרא? שירוץ ויקרא...