ביום שלישי צפוי להסתיים פרויקט 'הכלא של פולארד' של תנועת בני עקיבא, פרויקט בו השתתפו כ-350 חניכים שנכנסו למעין כלא וניהלו סדר יום מיוחד בו שילבו אוירה של כלא עם הסברה למען שחרורו של יונתן פולארד. ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם יובל אילן, חניכת חבריא ב' מירוחם שהייתה בקבוצה הראשונה שנכנסה אל מבנה ה"כלא".
מרגע כניסתם של החניכים והמדריכים למתחם "בית הכלא" שהוקם בסניף מרכז חולקו לשתי קבוצות, המדריכים היו לסוהרים בעוד החניכים לבשו מדי אסיר מפוספסים ונכנסו לתאים. סדר היום החל בשעה 6:30 בהשכמה, מסדר בוקר, תפילה וארוחת בוקר פשוטה, אולם, כך מספרת אילן, לא בסדר היום היה הקושי הגדול שבו נתקלו החניכים אלא דווקא בשלבי המשך היום, שלבי ההסברה וההפגנה מול הקונסוליה האמריקאית. "היה קשה לנו לראות איך אף אחד מהם לא יוצא אלינו. היה קשה לדעת שיונתן יושב שם כבר 26 שנים כי הוא פעל לטובתנו", היא אומרת ומספרת על המשך המאמצים גם ביממות הבודדות שעוד נותרו עד לסוף הפרויקט לשוחח עם נציג כלשהו מהקונסוליה ולהציג בפניו את עילת המחאה.
באשר לתגובות הרחוב הירושלמי, היא מציינת שרוב התגובות היו אוהדות ומבינות את הצורך בהשבתו של פולארד, אולם ביניהם השתרבבו גם קולות מיואשים שהביעו תחושה שכבר הכול נעשה ללא הצלחה והמהלכים לשחרורו של יונתן עקרים וחסרי סיכוי.
עוד היא מספרת על תגובה של יהודים אמריקאים שעימם נפגשו ברחובות ירושלים ואל מול קריאתם לשחרור פולארד הוסיפו הם וצעקו לעברם 'פולארד הפושע'. לדבריה התחושה מול קריאות אלה הייתה קשה מאוד שכן היא מבטאת לא רק את חוסר ההבנה סביב פעילותו של פולארד למען ישראל, אלא שמדובר ב"תגובה גלותית", כהגדרתה. "בעיקר כשזה מגיע מאנשים שחיים באמריקה, אנשים שבשבילם אם הוא עבר על החוקה האמריקאית הקובעת הוא פושע". על תחושותיה האישיות מול יהודים אמריקאים שלמרות 26 שנות כלא ופעילות הסברתית מתמדת לא שינו את עמדתם, היא אומרת "אני משתדלת שלא יצור אצלי תחושת ייאוש". כנראה שזה לא פשוט...
כאמור, ביום שלישי יסתיים הפרויקט במפגן גדול ליד הכותל המערבי, שם תתקיים תפילה מיוחדת לשחרורו ולאחר מכן יתפזרו החניכים לסניפים, אך גם אז, אומרת אילן, לא תסתיים פעילות התנועה. "נמשיך בלחץ על הקונסוליה האמריקאית ואם צריך אז גם על ממשלת ישראל".