במלאת 36 שנים לפיגוע התופת בלב ירושלים בו התפוצץ מטען חבלה בתוך מקרר ונהרגו בו 14 בני אדם ו-62 נפצעו, מגולל השב"כ צעד אחר צעד את מלאכת איסוף הנתונים ויצירת פסיפס העובדות שהובילו לפיענוח הפיגוע ולכידת האחראים לו.
השלב בפענוח הפרשה החל בתיחקור עדי ראיה שמסרו פרטים על הרכב שהוביל את מקרר התופת, אך לא את מספרו. על סמך עדויותיהם הורכב קלסתרון של המפגע. עם זאת "למרות בדיקות נרחבות לא הצליחו גורמי הביטחון להגיע למפגעים. למעלה משנה לאחר הפיגוע התאפשר פענוחו, בעקבות חקירות של פעילי תשתיות טרור של פת"ח, כאשר חוקרי שירות הביטחון הכללי אוספים רסיסי מידע ומצרפים אותם אחד לאחד עד לקבלת התמונה המלאה", כותבים אנשי השב"כ באתר האינטרנט של השירות.
בבדיקת הממצאים בזירה, ותחקור העוברים ושבים באזור, גובשה תמונת המודיעין הבאה: המטען הונח במקרר מסוג אמקור 10, אשר הובל למקום בטנדר פולקסוואגן דאבל-קבינה בצבע כחול, בעל לוחית רישוי עם האות ש, המציינת את אזור נפת שכם ב-איו"ש. ברכב נסעו 2 אנשים: נהג וסבל. הטנדר חנה במגרש הרוסים. השניים פרקו את המקרר מהטנדר והעמיסו אותו על עגלת הובלה. הסבל ירד עם העגלה לכיוון רחוב הלני המלכה וכיכר ציון, ואילו הנהג נשאר ברכב. ויש גם קוריוז: הסבל התקשה להעלות את העגלה והמקרר עליה על המדרכה, ואז יהודי טוב לב התנדב לעזור לו... הסבל השעין את המקרר על הקיר והלך. דקות מספר לאחר מכן התפוצץ מקרר התופת. ארגון פת"ח קיבל אחריות לביצוע הפיגוע.
מתוך שלל העדויות שנאספו במקום בידי כוחות הביטחון, בלטו שני עדים מרכזיים: נהג ישראלי, שנסע אחרי הטנדר כברת דרך, לאחר שלא הצליח לעקוף אותו, וילד בן 11. שניהם לא זכרו את מספר הרכב, גם לא לאחר שעברו תהליך היפנוזה לרענון זיכרונם. המספרים שעלו באמצעות ההיפנוזה היו מספרים של טנקים ונגמ"שים...
אך כאמור, בסיוע שני עדים אלו הוכן קלסתרון של המפגע והוא הופץ לכל תחנות הגבול של המדינה. מאות אנשים, שדמו, ולו במעט, לקלסתרון, עוכבו ותוחקרו. כל פריט מידע נבדק ללא יוצא מן הכלל – כולל טלפונים של מעסיקים, שדיווחו שהעובד הערבי שלהם לא התייצב לעבודה לאחר הפיגוע – אך כל זאת ללא תוצאות.
גם הפרטים הנוספים שיכלו לשמש כ"קצה חוט" לא הובילו לפריצת דרך. מקרר אמקור 10 היה כה נפוץ שכמעט בכל בית שני החזיקו מקרר כזה. תיאור הרכב (ללא המספר) תאם לכ-600 מכוניות ברחבי איו"ש, כ-100 מהן באזור שכם. בעליהן זומנו והתייצבו, עם כלי הרכב, במשרדי המנהל האזרחי, אך איש מהם לא נעצר....
ואולם התפנית בחקירה הגיעה שמונה חודשים לאחר מכן מכיוון לא צפוי. שוטר שעסק בבדיקת סמים גילה מכונית תופת.
שוטר מהכפר סילוואן זיהה רכב חשוד שהמתין בצידי הדרך בין הכפר לעיר העתיקה. השוטר חשד כי מדובר ברכב המעביר סמים. הוא ביקש מהנהג לפתוח את הבגאז' ונדהם לגלות מטען חבלה, חוטי חשמל ובלון גז – כלומר: מכונית תופת. הנהג נעצר ובחקירתו "גלגל" חוליה של 8 אנשים, שנעצרו אף הם. אחד מהם – מלצר, שעבד במלון המלכים בירושלים, היה מוכר לאחד החוקרים, על רקע עבודתו.
המלצר הודה בחקירה והסגיר את החוליה ואת פעילותה, ולאחר מכן נידב לחוקריו עוד פרט מידע, שאינו קשור, וכך הוא אמר: "לפני זמן מה הייתי ברבת עמון (בירת ירדן) נכנסתי למספרה להסתפר, ובעודי יושב בכסא עברה ברחוב מכונית פונטיאק אמריקאית, והספר אמר: 'זה גיבור המקרר'". המלצר ציין כי לא הספיק לראות את הנוהג ברכב, אבל הספר הוסיף ואמר כי האיש במוצאו מהכפר תורמוס-עיא (שבנפת רמאללה).
בשב"כ ממשיכים ומספרים כי הניסיון לאתר את נהג הפונטיאק, תושב הכפר תורמוס-עיא, לא צלח ובפועל, גם ההתחקות אחר פרט מידע זה הובילה למבוי סתום ולא סייעה בפענוח הפיגוע.
כ-3 חודשים לאחר מכן, ביוני 1976, נעצרה חוליה של פת"ח מהכפר זאויה שבאזור טול כרם. חברי החוליה, שנחשדו בביצוע פיגועים, הודו בחקירתם במיוחס להם, הסגירו אמל"ח, שהיה ברשותם, ואף הסגירו חוליה נוספת, שהסגירה חוליה נוספת, סך הכול כ-20 פעילים. בחקירתם עלה כי ישנו אדם מרמאללה, המהווה איש קשר למפקדת פת"ח בסוריה, והאיש ערבי-אמריקני, שמוצאו מהכפר תורמוס-עיא.... אך האיש כרגע אינו בארץ...
בספטמבר 1976 הגיע האיש, אחמד אברהים ג'בארה, המכונה אבו סוכר, לארץ ונעצר. הוא הכחיש כל קשר לפח"ע. טען כי הוא איש העולם הגדול, עוסק בסחר במכוניות ואוהב את החיים הטובים. ג'בארה, שהיה פיקח מאוד וזהיר, לא נשבר ולא הודה בכלום. כך, למשל כאשר הוטח בפניו כי בדרכונו יש חותמת כניסה לסוריה אך אין חותמת יציאה, השיב: "מה אתם רוצים ממני? תבואו בטענות לסורים..."
עבודת חקירה מאומצת של החוקרים, במהלכה חודשה חקירתם של אנשי תשתית זאויה, הצליחה לקשור את אבו סוכר לפעילות חבלנית עוינת – כל העצורים הודו כי אבו סוכר היה האיש שגייס אותם לפעילות. אך אבו סוכר בשלו: הודו עליו שהוא זה שגייס את המפגעים, אז הוא אמר: "כן, אני גייסתי אותם, אבל זה הכול. אין לי קשר לכלום.. אני לא האחראי עליהם, אני רק אותר ותו לא... אותר של פת"ח...".
ועדיין שום קצה קצהו של מידע על "מקרר התופת"...
אך בסופו של דבר הודה אבו סוכר על חלקו בפיגוע "מקרר התופת". וכך הוא סיפר: הוא גויס לפת"ח בשנת 1974, עמד בקשר עם המפקדה בדמשק, וקיבל משימות, בין היתר: גיוס פעילים לפעילות טרור, ריקון משלשים והעברת אמל"ח. בהודאתו מסר ג'בארה כי הוא היה שותף לתכנון ביצוע פיגוע מכונית תופת בתל-אביב, שנחשפה טרם הפעלתה, וכי את הרעיון לביצוע פיגוע המקרר הגה ביחד עם באסם טבילה, תושב שכם, שהיה מומחה החבלה של החוליה, לאחר שהתאמן בסוריה בהרכבת חומרי נפץ והנחת מטענים. ההצעה לביצוע הפיגוע הועברה למפקדה בחו"ל וקיבלה את אישורה, ובצידה הדרישה לבצע את הפיגוע בתחילתו של חודש יולי.
"מקרר התופת" הורכב במפעל העגלות של באסם טבילה בשכם. ג'בארה ערך סיורים מקדימים בירושלים, כדי לאתר מקום מתאים לפיגוע, ואילו טבילה היה המוציא אל הפועל. הוא – ביחד עם פעיל נוסף ששימש כנהג – הסיעו את המקרר לירושלים, שם הוא הוריד אותו, באמצעות העגלה, והניחו בכיכר ציון. ג'בארה עצמו יצא מוקדם בבוקר הפיגוע לירדן ומשם לסוריה, כדי לדווח למפקדה על ביצוע הפיגוע.
עם קבלת ההודאה יצאו אנשי שירות הביטחון הכללי, בליווי צה"ל, אל ביתו של באסם טבילה בשכם, על מנת לעצרו. או אז הסתבר כי טבילה יצא יומיים קודם לכן לירדן, לאחר שהבין כי ג'בארה, ככל הנראה, נעצר. בביתו של טבילה נמצאו 2 מטעני חבלה, מנגנוני הפעלה, וחומר נפץ מאולתר, המשמש לייצור מטענים.
בחקירות עלה כי טבילה ניסה לחזור על הצלחת פיגוע המקרר, באמצעות "עגלת תופת", עגלת בורקס ממולכדת, שנחשפה (1976) טרם התפוצצותה. עוד עלה בחקירות אנשי התשתית כי טבילה, שהיה בעליו של טנדר פולקסוואגן דאבל-קבינה בצבע כחול בעל לוחית זיהוי עם האות ש (שכם), ואשר בו השתמש להעברת מקרר התופת לירושלים, התייצב לזימון שקיבל, אך הוא ורכבו לא זוהו על ידי עדי הראיה...
עם בריחתו לחו"ל הגיע טבילה לדמשק, ובמשך שנים שימש שם כמאמן חבלה עבור מגויסי פת"ח במסגרת "הגזרה המערבית" - מנגנון הפיגועים של פת"ח. באמצע שנות ה-80 הוא עבר לירדן ושימש כפונקציונר במשרדי פת"ח ברבת עמון. הוא נחשב לאחד מאנשי קאדר ההנהגה של פת"ח, ושמו הוזכר כאחד הפעילים ש"הרשות הפלסטינית" דרשה להחזירם לשטח עם הקמתה, אך מדינת ישראל סירבה.
אחמד ג'בארה, המכונה אבו סוכר, הועמד לדין בבית המשפט הצבאי ברמאללה (ביוני 1977) ונגזר עליו מאסר עולם ועוד 30 שנה במצטבר. הוא שוחרר מהכלא ביוני 2003, לאחר ריצוי 27 שנים, וזאת, כמחווה של ממשלת ישראל לקראת "פסגת עקבה". ג'בארה נחשב לזקן האסירים, ועם שחרורו מינה אותו ערפאת ליועץ לענייני אסירים, והוא אף צורף ל"מועצה המהפכנית", אחד ממוסדות ההנהגה של פת"ח.