אני לוקח בטרמפ כמעט כל בוקר חבר מהשכונה בדרך לעבודה. החבר הזה (שלא רצה שאני אצטט אותו בשמו בשל צניעותו הרבה) עובד כמלמד בתלמוד תורה ולמד בזמנו בישיבת "מרכז הרב". הוא אמר לי חידוש נפלא מפי מו"ר הרב ישראלי זצ"ל או בשם מו"ר הרב אברהם שפירא זצ"ל (הוא לא היה בטוח מי מהם אמר את זה) וחשבתי שנכון לשתף אתכם בחידוש הנ"ל במסגרת הבלוג הזה.

כתוב בספר תהילים (פט,ג) "כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה שָׁמַיִם תָּכִן אֱמוּנָתְךָ בָהֶם". מעבר לפירוש המילולי והאמיתי של הפסוק (ראו במפרשים), מקובל להשתמש במשפט "עולם חסד יבנה" כדי להדגיש את חשיבות מעשי החסד, כלומר מעשים שבזכותם העולם קיים, או כדי ללמדנו שהעולם כולו קיים בחסדי ה'.

אז מתי יש לנו זמן לעשות את אותו חסד שעליו העולם עומד? הרב ישראלי זצ"ל (או הרב שפירא זצ"ל) ענה שכל יום, כאשר אנחנו יוצאים לעבודה ומשרתים לקוחות ומספקים להם את צרכיהם, יהיה תחום העיסוק המקצועי אשר יהיה (אם זה לא נגד התורה כמובן), מלבד זאת שאנחנו מתפרנסים ומקיימים בזה מצווה חשובה, אנחנו גם עושים חסד גדול בעצם זה שאנחנו נותנים שרות למישהו אחר, גם אם זה תמורת שכר. עד כאן החידוש. היינו חושבים שחסד מוגבל לנתינה בחינם, לעזרה לזולת וכדומה, והאמת היא שלא: גם בזה שאנחנו עושים את עבודתנו היום-יומית נאמנה, אנחנו עושים מעשי חסד רבים.

אני חושב שזה חידוש נפלא מאוד. נגיד שאני רעב ורוצה פיצה? אין בעיה, אני מתקשר לפיצריה המקומית ומביאים לי את הפיצה שלי בתוך חצי שעה או שעה. או אז אני אפסיק להיות רעב ותאוותי לפיצה תסופק. אני זקוק לאיזה מכשיר, נכנס לחנות, קונה ויוצא שמח וטוב לב, כאילו שהמוכר חיקה רק לי והכין הכל רק בשבילי! או כשהעוזרת בית שלנו באה פעם בשבוע ועוזרת לאישתי לשמור על בית נקי ומסודר, זה לא חסד? ועוד איך! בלי זה איך החיים שלנו (והבית!) היו נראים? איך יום הששי שלנו היה נראה?

כך באמת נראה שעצם השרות הינו בגדר של חסד וזה מעמיד את העיסקאות הרצוניות בין אנשים, מה שמכונה "השוק", באור שונה ממה שמקובל לחשוב.

לפי ההסתכלות הזאת, ברמה הלאומית, ה"כללית" אם נרצה להשתמש בסגנון הדיבור של ישיבתנו הקדושה, יש ליצור מערכת שתקדם חסד ככל שניתן על ידי שכלול היכולת לקיים עיסקאות רצוניות בין אנשים, על מנת שהם עצמם יוכלו לגלות מהי הדרך ההכי טובה לשרת זה את זה וכך לעשות חסד.

וכמו שאומר הכלכלן בעל פרס הנובל לכלכלה פ.א.הייק בסרטון המצויין (9 דקות) שיצא לאור לפני מספר חודשים תנו לנו הזדמנות ואנחנו נגלה את הדרכים הטובות ביותר לשרת זה את ז".

http://www.youtube.com/v/e_cpi_e8IHw

בהסתכלות הליברלית המסורתית, "היד הנעלמה" של אדם סמיט, בעצם זה שאנשים מתעסקים באינטרס הפרטי שלהם, הם מקדמים לרוב את האינטרס הציבורי, אבל לפי הבנתנו עתה, מעבר למה שאומר אדם סמיט (בלי לפגוע בחשיבות המרכזית של התובנה הבסיסית שלו), עצם הפעולה התקינה של שוק היא בגדר של חסד משום שהיא מאפשרת לאנשים "לשרת זה את זה" ולמלא זה את הצרכים של זה, ובכך אנחנו מקיימים את העולם, גם מבחינה גשמית, כי זו הדרך שמביאה לצמיחה כלכלית ולהתפתחות חברתית ואנושית, והן מבחינה רוחנית, משום שזו הדרך בה מתרבה החסד בעולם, ועליו העולם עומד.

ומעניין לציין שמדובר כאן על התפקיד של האנשים, ולא על תפקיד של הממלכות, שלפי זה צריך להסתכם בשימור והגנת היכולת לקיים מערכת העיסקאות הרצוניות הזו, בין האנשים.

וכפי שיודעי ח"ן מסבירים, יש כאן הרמוניה נפלאה בין הרבדים השונים של המציאות, הן ברוחניות והן בגשמיות, מה שמראה בברור על אמיתות דברי התורה של מו"ר הרב זצ"ל, ואשרינו שזכינו לתורת אמת.