שופט ביהמ"ש המחוזי בחיפה, רון שפירא, גזר עונש של שישה חודשי עבודות שירות, 8 חודשי מאסר על תנאי ופיצויים, על ממלא מקום ראש העיר חדרה, שמואל (סמי) לוי, אשר הורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירות של בעילה אסורה בהסכמה, ניסיון תקיפה, מרמה והפרת אמונים, ושימוש לרעה בכוח המשרה.
הסדר הטיעון כלל תקון של כתב האישום, הודאת הנאשם, בקשת הצדדים לגזור עונש של 6 חודשי מאסר (בניכוי 30 ימי מעצר), שירוצו בעבודות שירות. כמו כן הוסכם, כי ייגזר על הנאשם מאסר מותנה לשיקול דעתו של בית המשפט ייקבע כי במעשים שביצע הנאשם יש קלון.
עוד הוסכם, כי המדינה תהיה רשאית לבקש מבית המשפט לחייב את הנאשם לשלם פיצוי למתלוננות, כאשר בעניין זה יוכל הנאשם לטעון כל טענה שימצא לנכון, כנגד חיובו בתשלום הפיצויים.
השופט שפירא ציין בגזר הדין, כי "הכלל הוא כי בית משפט יאשר הסדר טיעון, אלא אם כן חרג הסדר הטיעון חריגה קיצונית מענישה ראויה, וזאת בשים לב למכלול הנסיבות כפי שהוצגו במסגרת הנימוקים לאישור הסדר הטיעון. בית משפט זה עיין בכל חומר הראיות ובהתאם גם מודע לקשיים הראייתיים אשר הובילו לתיקונו של כתב האישום ולרמת הענישה, עליה הסכימו הצדדים".
"עם זאת ראוי לציין, כי העבירות שבביצוען הורשע הנאשם, ובמיוחד העבירות שעניינן בטוהר המידות, נמנות על העבירות המשחיתות את השירות הציבורי, עבירות שיש להילחם בהן כדי להבטיח את תקינות עבודת השלטון ומתן יחס ראוי לאזרח, הנזקק לשירותיו של ממלא התפקיד. אין ספק כי לו לא היה הדיון שבפני במסגרת של הסדר טיעון, כי אז היה ראוי הנאשם לענישה מחמירה בהרבה בגין עבירות אלו של טוהר המידות. ואולם בהביאי בחשבון את הכללים שנקבעו בפסיקה, בכל הנוגע לאישורם של הסדרי טיעון, סבור אני כי במקרה זה יש לאמץ את הסדר הטיעון, אשר גם אם הענישה בו נוטה לקולא, אין היא מהווה חריגה קיצונית מהענישה הראויה, ובמיוחד על רקע הקשיים הראייתיים והאחרים, אשר הובילו להסדר הטיעון. אשר על כן, אני מאשר את ההסדר", קבע השופט.
בהתייחס למתלוננות אשר הגישו תלונה נגד הנאשם ציין השופט שפירא כי פנייה בתלונה, אינה דבר קל. אין זה דבר פשוט לאדם התלוי בחסדיו של ממלא תפקיד שלטוני, להתלונן כנגדו, וזאת כאשר הוא מצפה ומייחל לסיוע במצוקותיו. אין זה פשוט לאישה להתלונן, כאשר הפגיעה בה היא על רקע של ניצול מעמד ובהקשרים כפי שפורטו בכתב האישום. בנסיבות אלו, אין מקום לשלוח את המתלוננות לנהל הליכים אזרחיים, הגם שפתוחה בפניהן הדרך לעשות כן גם היום. על בית המשפט לפצותן על הנזק שנגרם להן, נזק שעיקרו עוגמת נפש, ואין בסיס לטענה, כי מעצם העובדה שלא התלוננו יש לראותן כמוותרות על הזכות לפיצוי או כמי שאינן ראויות לפיצוי.
באשר לקלון ציין השופט, כי "עבירות על טוהר המידות בשלטון ציבורי הינן עבירות אשר מעצם טיבן יש בהן קלון. מדובר בניצול של כוח ומשרה, שהופקדו בידי ממלא התפקיד, על ידי ציבור שנתן בו אמון. ממלא התפקיד הפר את האמון שניתן בו וניצל את הכוח שהופקד על ידו כדי לשרת את הציבור באופן הפוגע בציבור. בכך יש קלון. סבור אני כי גם בעבירה של בעילה אסורה בהסכמה יש קלון, במיוחד בנסיבות בהן נעברה העבירה, על פי כתב האישום שבפני, כאמור בשני אירועים שונים ובצורה כפי שפורטה בכתב האישום ואשר לא תפורט במסגרת גזר הדין, מחמת צנעת הפרט. נאמר רק כי מדובר בניצול של כוח המשרה מהצד האחד וניצול של תלות כלכלית או אחרת של נפגעת העבירה בממלא תפקיד שלטוני מהצד השני. מעשים אלו של הנאשם הם מעשים שהקלון בהם ברור ומובהק".