שופטי ביהמ"ש העליון קבעו ברוב דעות, בתמיכת השופטים איילה פרוקצ'יה וסלים ג'ובראן ונגד דעתו החולקת של השופט חנן מלצר, כי תביעת הפיצויים שהגיש מוסטפה דיראני נגד מדינת ישראל תמשיך להתברר, זאת למרות החזרתו ללבנון וחזרתו לפעילות נגד ישראל במסגרת ארגון הטרור חיזבאללה.
בפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה, היא דוחה את טענת המדינה, לפיה במקרה זה חל העיקרון מן המשפט האנגלי המקובל, לפיו "אין מבררים את תביעתו של אויב".
לטענתה, "העיקרון האנגלי האמור מעולם לא אומץ באופן מפורש ומחייב בפסיקה הישראלית, ולכן, לא הפך להיות חלק אינטגראלי מן המשפט המקובל "נוסח ישראל". יתר על כן, אפילו היינו מקבלים את הטענה כי עיקרון זה התמזג בעבר אל תוך שיטת המשפט הישראלית, הרי שפרשנותו לאור עקרונות היסוד של השיטה כיום היתה מעלה ספק של ממש אם יש להחילו, ולו על תביעה של תובע המוגדר "אויב" בעת היותו במדינה זרה, המוגשת כלפי רשויות המדינה בישראל בטענה כי פגעו בזכויות אדם הנתונות לו בעת החזקתו במשמורת תחת חסותן. זאת, הן מטעמי הרציונל של העיקרון עצמו, שאינו מתכוון לחול על תביעות מסוג זה, והן נוכח עקרונות יסוד בשיטת המשפט הישראלית, המקנים מעמד מיוחד לזכות הגישה לערכאות המשפט ולזכויות היסוד של האדם להגנה על הגוף ועל הכבוד".
פרוקצ'יה מציינת, כי "העיקרון השולל בירור תביעת אויב בערכאות המדינה אינו מכוון, ביסודו, למנוע תביעת אדם נגד רשויות המדינה בעילה של פגיעה בזכויות האדם שהמשפט בישראל מעניק לו מכוח חוקי-היסוד בעת היותו במשמורת בישראל. שהרי, חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו בעיקרו מעמיד במרכז את האדם באשר הוא. הוא קובע כי זכויות היסוד של "האדם בישראל" מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין, וכי הן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל".
לדבריה, "גם פקודת המסחר עם האויב אינה שוללת או מגבילה את זכות התביעה של המשיב בענייננו גם לאחר שעזב את ישראל, ואף שחבר לארגון טרור הפועל נגד המדינה".
לעומתה של פרוקצ'יה, סבר בדעת מיעוט השופט חנן מלצר, כי "לשיטתי, כאשר שב המשיב ללבנון וחזר להיות פעיל בארגון מחבלים – זכותו האמורה פקעה מכוח הכלל שאין מבררים תביעה של אויב, ולפיכך דין תביעתו להידחות על הסף".
מלצר מדגיש, כי "לגישתי, עיקרון זה נקלט אף למשפט הישראלי, מכוח סימן 46 לדבר המלך במועצה על ארץ ישראל, בצירוף סעיף 11 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח-1948. זאת ועוד – החקיקה המנדטורית והישראלית התייחסה לעקרון זה כחל במשפט הארץ".
לדבריו, "עסקינן בתביעה של מי שאיננו עוד נתון במשמורתה של המדינה, הוא נתין מדינת אויב, הוא עצמו אויב מר של ישראל, ופועל אישית, במסגרת ארגון החיזבאללה, לפגוע במדינה ולזרוע בה הרס. אכן אין בנמצא "אויב קטן", כל שכן כך כאשר מדובר באויב קשה".
מלצר אף ציין, כי לדעתו התביעה איננה חוסה תחת כנפי אף אחד מהחריגים לכלל לפיו "אין מבררים תביעתו של אויב, "תביעתו הכספית של אויב, היושב במדינת אויב, ומשקיע את כל מרצו בפעולות לפגיעה בישראל, איננה יכולה להיכנס בשום מקרה בגדר החריגים לכלל האמור".