פיצוץ מלון המלך דוד - השקרים והסילופים

במלאת 65 לפיצוץ מלון המלך דוד מציג יוסף עברון את "השקרים המוסכמים שהושתלו בציבור וסילוף ההיסטוריה הזדוני בספר תולדות ההגנה".

יוסף עברון, פרסום ראשון: כ' בתמוז תשע"א,

אחרי הפיצוץ
אחרי הפיצוץ
אתר האצ"ל

פיצוץ "מלון המלך דוד" ב- 22 ביולי 1946 אמור היה לסמל את נקודת השיא בפעולות "תנועת המרי" נגד הבריטים. הדבר הוטל על האצ"ל, משום שראשי תנועת המרי היו מודעים היטב לקשיי הביצוע ולא העזו ליטול על עצמם את הסיכונים הכרוכים בכך, תוך שהם נתלים בנימוק (הנכון כשלעצמו), ש"לאצ"ל יש  יותר ניסיון בפעולות מסוג זה" יחד עם זאת, לא סנה, לא גלילי, וגם לא יצחק שדה -  התכוונו להותיר את הילת ההצלחה של המבצע לאצ"ל אלא ליטול אותו לעצמם, ורק כשנודע דבר ההרג הרב בעטיו של אי-פינוי המלון על-ידי הבריטים - מיהרו לתבוע ממנחם בגין שייטול  אחריות בלעדית למבצע, נאחזים בכל כוחם בטענה הכוזבת של יצחק שדה, "שהפעולה יצאה לפועל שלא לפי לוח הזמנים המתוכנן…"

האירוע הדרמטי תפס את הכותרות הראשיות בעיתונות העולמית. "האצ"ל  הצליח לחדור ללב לבו של השלטון הבריטי ולפוצצו...שבע קומות של אבן, בטון וברזל נחתכו כמו בסכין..."הודיע בקול נרגש קריין רדיו לונדון.

ריצ'רד קרוסמן , מראשי מפלגת העבודה הבריטית באותה תקופה, כתב שנשיא ההסתדרות הציונית, חיים וייצמן, אמר לו לאחר הפיצוץ בהתרגשות, כשעיניו זולגות דמעות: "אינך יכול להכחיש כי הם עשויים ללא חת. אילו פוצצו את המטה הראשי של הצבא הגרמני, היו ללא ספק זוכים בצלב ויקטוריה". (מעריב -18.7.86 )

מפקדת תנועת המרי שבמסגרתה בוצעה הפעולה ביקשה לזקוף את המבצע לזכותה – אך משנודע מספרם של ההרוגים (בשל אי פינויו של המלון על ידי הבריטים), תבעה מהאצ"ל שייטול על עצמו את כל האחריות.

"כאשר ניתנה לאצ"ל ההוראה בדבר ביצוע הפיצוץ בבניין מלון המלך דוד", מודה ישראל גלילי,  נאמר בה, כי אין לפרש את זהות הגוף המבצע. הנחנו כי ההודעה על המבצעים תבוא מטעמה של תנועת המרי ולא מטעם הגופים הנפרדים - הודעה מטעם תנועת המרי תוסיף משקל מדיני למבצע. כאשר ניתנה הוראה זו לא שיערנו כיצד יתגלגלו הדברים. עתה נשתנה המצב…פנינו אל האצ"ל כי יפרש את זהותו של הגוף המבצע, והאצ"ל עשה כן," הוא  קובע בסיפוק... (עדות גלילי – ארכיון יד טבנקין).

ומעיר על כך מנחם בגין בספרו 'המרד':  "על  אף הדרישה שלא  לפרסם את זהות הגוף המבצע, קיבלתי לעת ערב של ה- 22 ביולי פתק מגלילי, שביקשנו להודיע ברבים , כי הארגון הצבאי הלאומי הוא שביצע את ההתקפה על מלון המלך דוד. גלילי הוסיף כי ה'הגנה' מצדה לא תפרסם כל הודעה. אנחנו מילאנו את בקשת ה'הגנה' ופרסמנו ללא דיחוי הודעה עובדתית על מה שאירע במלון המלך דוד. רק עובדה אחת לא הזכרנו והיא כי ה'הגנה' דרשה מאתנו ביום הראשון ביולי לבצע את הצ'יק…" (כינויה של הפעולה – י.ע.), ובגין קובל במרירות: "ה'הגנה' לא מילאה את חלקה בהסכם,  למחרת היום פרסם קול-ישראל:   'תנועת המרי העברי מגנה את ההרג הרב שנגרם בפעולת הפורשים במלון המלך דוד' ".

יצחק שדה יצא מגדרו, כדי  לנער חוצנו  מכל אחריות לגבי פעולת מלון המלך דוד.  הוא התרוצץ מאיש ציבור אחד למשנהו, כדי להסביר ש"גידי לא ביצע את התכנית על פי לוח הזמנים המוסכם - וזוהי הסיבה  היחידה להרג הגדול".  בין היתר הזמין אליו את יגאל אלון ושפך לפניו את לבו: "הם לא ביצעו לפי התכנית שאישרתי", חזר וטען בקול חנוק.

"מאוחר יותר, ” המשיך אלון, "שמעתי מפי סנה וגלילי, שהם רתחו על ההרג ואינם מבינים, מה קרה, שהרי יצחק הבטיחם, שלא יהיו קרבנות אדם …"

אם היו לישראל גלילי ספקות ביחס לגרסתו של ידידו, יצחק שדה - העדיף למלא פיו מים. לאחר הכול, טיעוניו של שדה שירתו היטב את הנהגת תנועת המרי בניסיונותיה לטשטש את שיתוף-הפעולה עם האצ"ל בנושא פיצוץ מלון המלך דוד, וכך גם לנער עצמה מכל אחריות. "לא עוררנו אז בטיעונינו הפומביים כלפי אצ"ל את העובדה, שהם לא הודיעו לנו את המועד - כי זה היה נותן אישור שלנו לעובדת מגעים ותיאומים מראש… במסיבות אלו", מודה גלילי,  "לא רצינו לפרט יותר אלא לטשטש את כל הצד הזה של שיתוף-פעולה קודם".

אולם חרף השתדלותו לדבוק בעקביות בגרסתו של שדה בכל הפרסומים הרשמיים - לא תמיד השכיל  להצניע את פקפוקיו בפליטות-פה אקראיות: "למחרת הבירור,  הוא מספר, "נפגשנו, זאב פיינשטיין (ממלא-מקום הרמ"א) ואנוכי עם יצחק שדה. שנינו - פיינשטיין ואני - עודדנו את יצחק שדה. בחלל החדר ריחפה השאלה:  'האם הם רימו - או שמא הייתה כאן אי-הבנה נוראה?'  

גלילי ידע מהי התשובה. ועד כמה שלא ניסה להסתירה ולהחניקה, כעבור עשרים ושתיים שנה - היא פרצה מתת-מודעותו אל עדותו הכתובה.

כך סולפו העובדות ההיסטוריות בספר "תולדות ההגנה":

ב9- באוגוסט 1968 פנה עורך ספר תולדות ה"הגנה", יהודה סלוצקי, במכתב לישראל גלילי (שכיהן כשר באותה תקופה) וביקש את גרסתו לגבי פרשת מלון המלך דוד: "אני מנסח את פרשת מלון המלך דוד, ולפני בין השאר, שתי עדויות: זו של השר מ. בגין (בספרו 'המרד'), וזו של ד"ר משה סנה, שקיבלתי לפני שבועות מספר". את פנייתו לגלילי מסיים סלוצקי בשאלה: "מי נתן לאצ"ל הוראה (או הסכמה) לבצע את הפיצוץ?" בהקשר זה מעלה סלוצקי השערה (כנראה,  לא כל-כך חסרת יסוד), "שהמפקדה הארצית החליטה לאחר ה- 19 ביולי 46'  (למחרת כניעתה של ועדת X לאולטימטום של וייצמן, להשעות את כל הפעולות נגד הבריטים - הע' המחבר), כי יש לתת לפורשים להפעיל את תכניתם, מאחר שעליהם לא חלה סמכותו המדינית של ד"ר וייצמן ולא של ועדת ה-X".

תשובתו של גלילי הינה העדות המרכזית, שעליה התבסס סלוצקי בכתיבת הפרק על  "פרשת מלון המלך דוד" בספר ה"הגנה". טיוטת המאמר המקורי עברה כמה וכמה ניסוחים, ובסופו של דבר הושמטו ממנה מספר קטעים, בחלקם בכתב יד (כנראה של גלילי) - קטעים שיש בהם, כדי להפריך את טיעוניו של יצחק שדה, שעמיחי פאגלין פעל, שלא על-פי לוח הזמנים המוסכם. כדוגמה אביא את המשפט הבא, המופיע בשתי הטיוטות על פרשת מלון המלך דוד - אך לא בספר תולדות ה'הגנה': "אישור הצד האופרטיבי של הפעולה הועבר כנהוג בתנועת המרי ליצחק שדה, ששוכנע על-ידי קצין המבצעים של האצ"ל,  עמיחי פאגלין, שאין אפשרות לחדור לבניין בשעות הלילה".

"את כדי החלב צריכים היו אנשי אצ"ל להכניס למרתף, שמתחת לאגף הבניין הדרומי, שהכניסה אליו הייתה דרך קפה 'ריג'נס' ", נכתב בספר תולדות ה'הגנה' ", אולם חסר המשך הקטע (המופיע בכל הטיוטות) ומנמק,  מדוע לא הייתה ברירה למבצעים אלא לבחור את שעת הצהריים? "משום שבית קפה זה היה מתמלא אדם דווקא בשעות הפסקת העבודה במשרדי הממשלה";  בשל כך, קבעו המתכננים את כניסתם אליו בשעות העבודה במשרדים, מתוך הנחה, שהאזהרה, שתינתן כמחצית השעה לפני ההתפוצצות, תעניק זמן מספיק לפקידים ולאזרחים הנמצאים במשרד לצאת את הבניין בעוד מועד". 

השמטה זו, שתוכנה חוזר ומאשר את טיעונו של עמיחי פאגלין, לגבי שעת הביצוע המוסכמת ומפריך את גרסתו של שדה - פשוט נמחקה מספר תולדות ה"הגנה", ולא במקרה! אך חמורה מכול היא ההשמטה של תוצאות הבירור בין עמיחי פאגלין ליצחק שדה.

בספר ה"הגנה" נאמר, "הבירור הסתיים ללא מסקנות".   בשתיים מהטיוטות של הפרק הנ"ל המתבססות על עדותו של ישראל גלילי נרשם מפורשות ובכתב-יד (כפי הנראה, של גלילי): "פאגלין טען, כי כל תכניתם הייתה מיוסדת על האפשרות להכנסת חומר-הנפץ לקפה, רק בשעות העבודה במשרדים."  וכאן באה (בכתב-יד) המסקנה, שהושמטה מספר ההגנה:  "לנוכחים הסתבר, כי נקודה זו, כנראה,  לא הובהרה בזמנו בקפדנות מספקת בין יצחק שדה ופאגלין… " 

בטיוטה אחרת נרשמה הערה בכתב יד: "התברר, כי השעה המדויקת לביצוע הפעולה לא הובהרה כראוי ובמפורש בשיחות בין י. שדה לבין פאגלין. נראה בעליל שמנסחי ההיסטוריה של ספר ה"הגנה" התפתלו רבות, כדי שלא לפגוע באמינותו של רמטכ"ל תנועת המרי, יצחק שדה.  בסופו של דבר, הם נואשו -  ופשוט מחקו את שתי ההערות מספר תולדות ה"הגנה". (ספר "גידי" עמ' -156-158).

בספרו "ההגנה הדרך הציונית אל הכוח" (עמ' 224),  מעיר ההיסטוריון יגאל עילם על סוגיית ההאשמות שהוטחו כלפי האצ"ל בפרשת מלון המלך דוד: "יש לומר, כי לא משה סנה ולא יצחק שדה לא גילו אומץ לב מוסרי מספיק בפרשה זו והתנהגותם גבלה בהתחמקות מאחריות לפיצוץ (הראיון המלא עם עילם, בספר "גידי" עמ' 158-161 ).







מצאתם טעות בכתבה? דווחו לנו