אמש (שלישי) פורסמה לראשונה רשימת הדרישות הראשונית של מובילי תנועת מחאת האוהלים, וכאשר יגורנו כך בא לנו.
רשימת דרישות ארוכה ומפותלת, מן הגורן ומן היקב, אליה מצאו את דרכן כל עוולה חברתית שאי פעם עלתה לכותרות וכל רעיון עוועים של פעילה בכובע משונה.
הפחתת המיסים העקיפים (בעיקר מע"מ).השקעת עודפי הגבייה במיסים בחזרה באזרחי המדינה דרך תקציב המדינה. ביטול חוק הוד"לים. הגדלת תקציב הסיוע של משרד הבינוי והשיכון (במשכנתאות ובשכ"ד), הגמשת הקריטריונים לכלל האוכלוסייה והגדלת עומק הסיוע הממשלתי. החלת חוק חינוך חובה חינם החל מגיל 3 חודשים. תוספת של תקנים, מיטות, מכשור רפואי ותשתיות בריאות בכל רחבי הארץ עד לרמה המקובלת במדינות ה-OECD. בלימת הפרטת מוסדות רווחה ובריאות הנפש והתחייבות של הממשלה לביטול הדרגתי של עבודה קבלנית במגזר הציבורי. זוהי רשימה, חלקית בלבד, שגיבשו אתמול מי שמכונים "ראשי המאבק".
לי לעומתם יש הצעה טובה הרבה יותר, הצעה שלא ניתן לסרב לה, ותמציתה היא משפט אחד - "כל אחד זוכה בלוטו". מדובר על סכומים משתנים, בין 4 מיליון ש"ח ל- 27 מיליון ש"ח, להם יזכה כל אזרח בישראל, ואשר כמאמרם ז"ל "יסדרו לו את החיים". כל אחד שיקבל מענק כזה יוכל הרי לקנות דירה, מכונית חדשה, ועוד ישאר לו כסף למעון לילד ולקוטג' למשך 40 שנה. אז מה בעצם הבעיה? שאם נחלק סכומים כאלו לכל האזרחים הכסף לא יהיה שווה את הנייר שעליו הוא כתוב, וכולנו נלך לקנות חלב במכולת עם מטבע של 5,000 ש"ח, ומכונית נקנה במחיר של 120 מיליון ש"ח לפחות. מה הסיבה לכך? חוקי הכלכלה הפשוטים. כאשר כמות הכסף בשוק גדלה בלי שום פרופורציה לצמיחתו האמיתית, האינפלציה דוהרת והכסף כבר לא שווה את הנייר עליו הוא כתוב.
כמו ההצעה המעולה שלי, כך גם רשימת הדרישות (החלקית - יש להדגיש) של חבורת מובילי המאבק, מתעלמת רק מדבר אחד קטן, חוקי הכלכלה. חוקי הכלכלה הם ממש כמו חוקי הטבע, רק יותר סטטיסטיים ומעט פחות מוחלטים. אולם, מאז שהתברר כי גם הפיזיקה נאלצת להשתמש בסטטיסטיקה על מנת לתאר מצבים מסויימים, הרי שקומת הכלכלנים נזקפה וברור ופשוט לכולם שבעולם ישנם חוקי כלכלה וכולנו, נרצה או לא נרצה, כפופים אליהם. החוקים האלו אינם קובעים (למרות טענותיהם של גורמים מסוימים) מהי השיטה הכלכלית המועדפת, אולם הם בהחלט מגדירים קצת מהאפשרי והבלתי אפשרי בכלכלה, ובעיקר מבהירים איך סלט כלכלי צפוי לגרום לאסון.
מי שרוצה לראות איפה קרה אסון כזה מוזמן להעיף מבט במצבן של כמה ממדינות אירופה, בראשן יוון, ספרד, פורטוגל, ואירלנד. גן העדן הסוציאל-דמוקרטי-אירופי, שמהווה את המודל הנכסף עבור רבים כל כך בחוגים המובילים את המחאה, הפך למלכודת כלכלית בעייתית מאוד עבור חלק מהמדינות הללו, אשר לאחרונה התברר שחיו בגן עדן של שוטים. המתמטיקה היא פשוטה, מי שמבקש להוסיף למדינה הוצאות איננו יכול לדרוש במקביל להקטין את ההכנסות (בדמות הורדת המע"מ). מי שרוצה חינוך חינם מגיל 3 חודשים לא יכול לבקש במקביל גם שיפור נרחב במערכת הבריאות. כל הדרישות שמציגים המוחים צודקות, באמת, ואני הראשון שבאמת מאמין בכך, השאלה היא תמיד רק מאיפה. מהיכן יבוא הכסף ומה יקוצץ בשביל לממן את ישומן של הדרישות. דבר אחד ברור לי, הפתרון האירופי שנדמה שהמוחים כוספים אליו, הגדלה לא סבירה של החוב, לא יעבוד בישראל. מדינה קטנה כמו שלנו, אשר מעמדה הבינלאומי איננו מן המשובחים, לא יכולה לשים את יהבה על סיוע חירום מהבנק העולמי לכשנצטרך לכך. אני אישית מעדיף פחות דרישות עכשיו ופחות גזירות אחר כך, איך אתם?